כי תבוא (כט ה), לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, למען תדעו כי אני ה' אלהיכם.

והקושיא בולטת לעין, דבשלמא "לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך" הוי טיבותא, אבל איזה מעלה יש במה שלא אכלו ולא שתו, אדרבה גריעותא היא. ועי' במה שיישבו הרמב"ן ובצרור המור והמלבי"ם ובס' מאוצרנו הישן ובס' שערי אהרן. וכן לפי דברי בעל הטורים (עקב ח ג) מיושב.

ואפשר לבאר ע"פ מה ששמעתי ממהר"י גלינסקי ז"ל לבאר הכתוב (עקב ח ב) "למען ענתך" דכתיב גבי מן, שהיו חוזרים בתשובה ע"י המן, שכן צדיקים בפתח אהליהם היו מוצאים אותו, ואילו הרשעים היה עליהם ללכת מרחק רב, ואם צדיק עבר עבירה ביום שלאחריו לא היה יורד פתח אהלו, ומרוב הבושה שיראוהו הולך למרחוק היה בודאי מעדיף להתענות באותו יום, וזו כוונת הפסוק למען ענתך. ודפח"ח.

ועוד אפשר לבאר שבאמת המן חיזק האמונה, ובתוספת ביאור ע"פ מה ששמעתי מהרמ"ז מהר"א בן דוד נר"ו (מח"ס אלה מועדי ועוד), שכולם היו מקבלים המן באותה שעה, אלא שהרשעים היו יוצאים מוקדם לקחתו, ואילו הצדיקים התפללו ולמדו ואח"כ הלכו ללקטו, וכולם קבלוהו באותה שעה, להראות ולהוכיח שההשתדלות לא מעלה ולא מורידה. ודפח"ח.

ובדרך צחות יש לבאר עוד ענין העינוי והרעב במן, שהנה נחלקו מה היתה הברכה הראשונה על אכילת המן, שכן בספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים סימן תתתתמ, עמ' שצט) כתב, "הנותן לחם מן השמים". ובס' בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג) כ' בשם המקובל מהר"ר ישראל דוב שלא בירכו עליו. וכ"כ בס' ברכת אהרן (פ"ק דברכות מאמר פה). אולם בס' סגולות ישראל (מע' המ' אות מט) כ' שבירכו עליו. וכ"כ בס' פסקי תשובה (סימן רפא בהערה). ובס' גן רוה (דברי חנוך דף סד ע"ג) כתב שברכתו בורא מיני מזונות. ובשו"ת תורה לשמה (סימן סג) כ' שבמדבר בירכו עליו הממטיר לחם מן השמים, ולעת"ל יברכו עליו המוציא לחם מן השמים. ע"ש (ובמש"כ שם בס"ד בגליון). ובשו"ת לב אברהם (סימן קיב) כ' שברכתו המוציא לחם מן השמים או שהכל נהיה בדברו. ומהר"ח פאלאג'י ז"ל בס' נפש חיים (מע' המ' אות קו) כתב בשם הרב מרדכי הלוי שבירכו עליו המוציא לחם מן השמים, ומהר"ח פאלאג'י ז"ל חלק עליו, וכ' שברכתו המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון. וכ"כ בס' אור החמה על הזוה"ק (פר' בשלח דף סב ע"ב) בשם הרמ"ק. ובס' מרכבת המשנה על המכילתא (דס"ו ע"א) כ' שהיו מברכים לכל מין שהמן היה משתנה לו את ברכתו הראויה. ונ"ל דכן כוונת מהר"י שטייף ז"ל בס' חדשים גם ישנים (ברכות מח ע"ב). וע"ע בס' תולדות אדם על הספרי (פר' בהעלותך) ובס' המדרש והעיון (חלק ב) ובשו"ת זכר יהוסף ח"א (סימן עח אות לו) ובס' פרדס יוסף עה"ת (ח"ב פר' בשלח פט"ז פ"ד ובהסכמת מהרא"מ מגור והערת הרב המחבר שם) ובשו"ת מהרא"ב (סימן ב) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן יב בהערה. ועי' במש"כ שם בגליון) ובקו' קול התורה (שי"ל במיקסיקו, גליון יז עמ' ג) ובקו' מריח ניחוח (גליון עג דף יב ע"א) ובקו' דמשק אליעזר (עמוד ג). ולכן מסתברא מילתא שלצאת מידי ספק שהחסידים חיכו עד שיוציאום י"ח בברכות השונות של המן (הן ע"י מאכלים אחרים, והן ע"י מי שחלש וחולה ואינו יכול לחכות), ולא יכשלו בברכה לבטלה (ועי' כיו"ב), ומכיון שהיו דור דעה, מסתבר שהיו הרבה חסידים שהחמירו על עצמם בזה והיו צריכים לחכות הרבה עד שמצאו מי שיוציאם י"ח [כמו שמצינו כיו"ב בקובץ אור תורה (תמוז תש"ס סימן קכו עמוד תשצז) במעשה שהיה בג'רבא. ועי' במש"כ בס"ד בחי' לא"ח (סימן צג)]. [נדפס בחלקו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכו) ובקו' מריח ניחוח (גליון עד עמ' טו). נדפס כולו בקובץ שמחת התורה (גליון י – תש"ף עמוד מ)].