וילך (לא ב), בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא.

         ופרש"י: ד"א לצאת ולבוא בדברי תורה, שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה. והוא מדברי הש"ס בסוטה (יג ע"ב). ואמרו עוד שם, שאותו שבת היתה של דיו זוגי, ניטלה מזה וניתנה לזה.

         ואיתא בתנא דבי אליהו רבה (פרק יח): אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט בהם ובמעשה ידיהם, שכן מצינו במשכן שעשה משה, שלא שלט בו שונא, ולא נהפך שולחנו על פניו, אבל במשכן שעשה שלמה, שלט בו שונא, ונהפך שולחנו על פניו, אבל מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלא ובזמן קריב, לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם, והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים. ע"כ.

         וראיתי בפי' ישועות יעקב על התדב"א (אות כז-כח) שביאר ענין הפיכת השולחן, שמשה לא ירד מגדולתו וכבודו בחייו, משא"כ שלמה למ"ד [קה"ר פ"א אות לב] מלך והדיוט, ואף למ"ד שחזר למלכותו, מ"מ הושפל מגדולתו בחייו. עכ"ל. והו"ד בפי' שי למורא על התדב"א (אות לד).

         ודבריו צ"ע שכן גם משה ירד מגדולתו לאחר שהיה מלך כוש (כמ"ש בסדר הדורות שנת ב"א שצ"ה), ושוב מלך על ישראל. וכן לפני פטירתו ניטלה ממנו הגדולה כדאיתא בסוטה וכנ"ל. ובדברים רבה (ס"פ וילך) אמרו שאף קינא משה ביהושע, שכן הקב"ה נגלה אליו ולא למשה, ולא רצה יהושע לומר לו את הדיבור שנאמר לו.

         ולכן לעד"נ לבאר ענין הפיכת השולחן שגם היא מכוונת למשכן שבנו, ששל משה לא נחרב אלא נגנז (כדאיתא בסוטה ט ע"א), משא"כ מקדש שעשה שלמה שנחרב. ושו"ר בפי' זיקוקין דנורא ובעורין דאשא (אות קכא-קכב) שכתב לבאר כן, וכתב גם לבאר הענין שנהפך השולחן על פני שלמה, שכן נאמר לו בחייו כבר שיחרב. ע"ש. וע"ע בפי' רמזי אש על התדב"א (אות כז) שכ' לבאר עוד ענין הפיכת השולחן בדרך אחר.