בהעלותך (יא כח), ויאמר, אדוני משה כלאם.

וכ' הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף צב ע"ב) וז"ל: ואיתא בתוס' (סנהדרין יז ע"א ד"ה והם), הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. ר"ל שנבואתן כלה מהם, לפי שאין השכינה שורה מתוך עצבות (כדאיתא בשבת ל ע"ב). ע"כ. ויש לדקדק, הלא מה שאמר יהושע אדוני משה כלאם היה לפי שהתנבאו משה מת יהושע מכניס, אם כן מה הועיל בזה שאמר למשה שיטיל עליהם צרכי צבור כדי שתכלה נבואתן, מה בכך שיכלה מתן נבואתן מכאן ולהבא, אם נתנבאו שמשה מת, מה דהוה הוה. עכ"ד הרמ"ז ז"ל.

וי"ל שמכיון שהתנבאו שלא ברשות משה רבן (עי' ברמב"ן), עונשם שלא יתנבאו עוד כדי שלא יחזרו על זה.

והרמ"ז ז"ל כתב שם ליישב בזה"ל: ונ"ל כי איתא בדברי רז"ל מה שהקב"ה מגיד על ידי מלאך, לפעמים הקב"ה חוזר מאותו דבר ומבטלו, אבל מה שהקב"ה גוזר על ידי נביא, אינו מבטל לעולם, כדי שלא יאמרו שהוא נביא שקר. ויש לתת טעם, וכי בשביל שלא יאמרו עליו שהוא נביא שקר בשביל זה לא יחזור הקב"ה מרעה לטובה, ומה בכך שיאמרו עליו נביא שקר (חסר וחע"ד). ע"כ.

ואחי ידידי כמהר"ר יוסף נר"ו כתב בגליון הספר הנד"מ וז"ל: נראה שרצונו לומר, שכיון שאינם נביאים עוד, א"כ לא חיישינן שיאמרו שהם נביאי שקר, וממילא יכול הי"ת לבטל נבואתם, ומה שלא רוצים שיאמרו שהם נביאי שקר שא"כ חייבים מיתה, שנביא שקר נהרג. ע"כ. וזה אינו, שכן אי הכי גם לאחר מכן יהרגו, ומה הועילו בהפסקת נבואתם.

ועתה הראני ידידי מהר״ר אליהו אדמוני נר"ו [ר"מ כולל שובה ישראל במיקסיקו] בדברי הרב המגיה בספר מנחת חינוך הנד״מ ע״י מכון ירושלם (מצוה תקיז הערה ב) בשם הרב העמק שאלה (דברים יח) שדייק מלשון הרמב״ם (פ״ט מהלכות יסודי התורה ה״ב) שדין נביא שקר שייך רק אחר שיעשה אות או מופת ונתחזק לנביא. וא״כ עדיין יועיל הפסקת נבואתם כל זמן שלא נעשה האות והמופת. עכ״ד נר״ו. וזה אינו, שכן לדעת הרב העמק שאלה גם אם אח״כ יעשו אות או מופת אין להורגם על מה שהתנבאו לפני שהוחזקו לנביאים. ועוד יש להעיר שמדברי הרב מנחת חינוך שם משמע דלא ס״ל כהרב העמק שאלה. וגם עיינתי בס׳ העמק שאלה ולא מצאתי שכתב כן. ושו״ר שכ״כ בספרו העמק דבר (שופטים יח כ).

ולעד"נ שכוונת הרמ"ז ז"ל היא, שהחשש שלא יאמרו עליו שהוא נביא שקר הוא כדי שיאמינו בנבואותיו הבאות, ואם רואים שנבואתו לא התקיימה, לא יאמינו לו לעתיד, וכל זה שייך בנביא שעתיד להתנבא ג"כ, משא"כ הכא אי פסקה נבואתן ליתא להאי חששא, ושפיר יכול הקב"ה לבטל גזירתו שמשה מת ויהושע נכנס.

אלא שלכאורה דברים אלו הם דלא כמ"ש הרמב"ם (פ"י מהל' יסודי התורה ה"ד) שנבואה לרעה חוזרת. ובס' עבדא דמלכא (סימן לט) כתב שכן דעת כל הראשונים. ע"ש. וי"ל דשאני נבואת אלדד ומידד שהיתה פחות ממדרגת הנבואה, וכמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פרק מה). וכ"כ במשך חכמה (לעיל פסוק יז). ועי' ב-http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/behaalot/pha.html. ודמיא לגזירת הצדיק לרעה שאינה מתבטלת, וכמ"ש במדרש תנחומא (בובר פרשת קרח הוספה סימן ג), ובספר העיקרים (מאמר ד פרק כב). וביאר דבריהם בס' עבדא דמלכא (שם עמוד קכב). ע"ש.

ועוי״ל שכיון שזו היתה נבואתם הראשונה, הרי נבואה זו היא האות והמופת, ונבואה שהיא לאות ולמופת אינה חוזרת לדעת רבינו חסדאי ן' קרשקש בס' אור ה' (מאמר ב כלל ד פ"ב) [ועי' בס' עבדא דמלכא (שם)], וזה דלא כהרב העמק דבר הנ"ל. [נדפס בחלקו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תד). לשמיעה, ראה כאן].