שלח (יד מה), ויכום ויכתום עד החרמה.

יש להקשות, מדוע המעפילים נענשו באופן מיידי, שמתו בו במקום, בו בזמן שבחטא המרגלים נענשו במיתה בגיל ששים (וכמ"ש רש"י לעיל בפסוק לג), והרי לכאורה חטא המרגלים חמור יותר שכן לא רק שהמרו את פי ה', אלא גם כפרו ביכולתו של הקב"ה להלחם עם עמי כנען (וכמ"ש רש"י לעיל יג לא).

והשיב לי ש"ב מהר"ג טולידאנו ז"ל (מח"ס מצעדי גבר) שהמעפילים מתו מיד כיון שנכנסו למקום סכנה [שהרי אין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה (כדאיתא בב"ר פצ"א סי"ב)], משא"כ בחטא המרגלים.

ולעד"נ ליישב ע"פ מש"כ הרב מדרגת האדם ז"ל (ח"א מאמר ברור המדות פ"ב) לבאר הכתוב (משלי יז טו [כצ"ל]) "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" שטבע הקטיגור ללמד חובה, וטבע הסניגור ללמד זכות, והגם שאינם יכולים להשתמש במדותיהם כמו שהאמת דורש, שכן יקרה שהקטיגור מרשיע צדיק או שהסניגור מצדיק רשע, מ"מ כיון שהם עומדים על מדותיהם לעולם, ואינם נוטים מהם כחוט השערה, לכן נמצא עליהם זכות, שקשה להם לשבור את טבעם, אולם מי שעושה שניהם, מצדיק רשע וגם מרשיע צדיק, לא יוכל לענות כי טבעו כך הוא, שכן הינו מהפך מדותיו, ואז התביעה עצומה עליו, והינו תועבת ה' [וביאר בזה הרב מדרגת האדם ז"ל דברי המדרש תנחומא (פר' נצבים) "רשעים כיון שהופכים מעשיהם מיד הן כלין, שנאמר הפוך רשעים ואינם", וזה נקרא הופכים מעשיהם, שאינן משוים מדותיהם. אולם במדרש תנחומא (ר"פ נצבים) הובאו הדברים בזה"ל: הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד (משלי יב), כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה. ועי' במה שביאר בעץ יוסף על המדרש שם]. עש"ב. וכבר קדמו בזה בצל"ח (סוף נזיקין, ובצל"ח הוצאת אורייתא הינו לאחר מס' נדה) [וביאר בזה דברי הש"ס בסנהדרין (כו ע"א). ע"ש]. וכ"כ מדנפשיה בבית הלוי עה"ת (פר' ויגש ד"ה וזהו). ע"ש. והו"ד בס' מגילת פלסתר (מהדורה שלישית עמוד לא). ע"ש. ועי' בדרשות בית ישי (מאמר עגל ומרגלים) מה שביאר בזה. ועי' בשלמא בעלמא (מקץ מב יא).

ועפ"ז יש ליישב קושייתנו, שבחטא המרגלים היה אפשר ללמד עליהם זכות שפחדנים הם מטבעם, ולכן העונש לא היה מיידי, משא"כ כשהראו המעפילים את אומץ לבם להלחם למרות אזהרות מרע"ה שאין השכינה בקרבם (וכן הזהירם מחוזק האויב, וכמ"ש באור החיים. גם הזהירם שהארון לא ילך עמם, וכמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל), א"כ היפכו מדותיהם בזה, והראו שאין זה כי אם רוע לב למרוד במלכו של עולם, ולכן נענשו מיד.

והמו"ן יהודה ליאון הכהן נר"ו אמר לי בזה ללמד זכות על המעפילים, שבגודל חרטתם על האמינם למרגלים הסכימו בנפשם להלחם במסירות נפש אף ללא שתהיה השכינה בקרבם כדי להראות גודל אמונתם בטוב הארץ כמאמר הקב"ה. וכן אמר לי מהרג"ט ז"ל הנ"ל. 
    [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תי)].