בחוקותי (כו ג), אם בחוקותי תלכו.

         עי' באור החיים שכ' לבאר אמאי נקט קרא לשון הליכה. וע"ע בס' דרך שיחה. ועוי"ל שעל האדם ללכת קדימה בעבודת ה', שאם הוא לא מתקדם, הרי הוא נסוג אחורה, כמו שביאר הגר"א מוילנא ז"ל בביאורו למשלי את הפסוק (טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה [וכ"כ מהר"ח מוולוז'ין ז"ל בס' רוח חיים (אבות פ"א מי"ג) ומהר"ע יוסף ז"ל בס' ענף עץ אבות (עמ' מט ועמ' שצט)]. ואפי' גדול בישראל, עדיין יש לו מקום להתקדם בעבודת ה', וכמו שראיתי למהר"ש משאש ז"ל (מח"ס תבואות שמש ועוד) במכתבו לעורך קובץ 'המאור' הנדפס בס' זכרונות המאור ח"ב (דף טז ע"א ד"ה לא) וז"ל: לא אכחיד שמיום קבלתי עתוני המאור, הוספתי ליזהר ולהחמיר בקצת דברים שהמאור האיר עיני בהם. ע"כ. וע"ע למהר"ש משאש ז"ל בתשובתו שנדפסה בס' הזכרון להגר"ב ז'ולטי ז"ל (עמ' תרא ד"ה ואמנם), ודבריו חזרו ונדפסו בספרו שו"ת שמש ומגן (ח"א חאו"ח סימן ד ד"ה ואמנם). וזאת למרות שמהר"ש משאש ז"ל לא היה נסוג מדעותיו בקלות, עי' בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן נט אות ב), ובמקום אחר כתב שמאז הגיעו לא"י ממארוקו לא שינה ולו דבר אחד ממה שנהג מקדם [ועי' בהקדמת שו"ת חתם סופר חיו״ד (מהדורת ירושלם תש״ס והלאה, דף יא ע״א) שאף הוא ז"ל אמר שלא חוזר בו ממה שכתב כבר. ועי' בקובץ תשובות שלו שהוזכר שם, שאף כשחזר בו, התברר לו בסופו של דבר שצדק בהוראתו הראשונה].