תזריע (יב ד), ושלושים יום ושלושת ימים
תשב בדמי טהרה, בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה.
וכתב
הרמ"ז ז"ל בס' תהלתו בפי (בהנד"מ עמ' מא) שרמוז בזה מה שאין אומרים
תחנונים בל"ג בעומר שאז פסקו מלמות תלמידי רבי עקיבא, והכי פירושו: בל"ג
בעומר שהוא 'שלושים יום ושלושת ימים' – 'תשב בדמי טהרה' 'תשב' היינו תפסיק המיתה
של הצדיקים שהם נקראים קודש וטהרה, ומכאן ואילך 'בכל קודש לא תגע' דהיינו התלמידי
חכמים הנקראים קודש מיום ל"ג ואילך לא תגע בהם המיתה. עכ"ל.
והמו"ל
אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו כתב להגיה בדבריו 'תהיה' במקום 'תפסיק'.
אולם נראה שהרמ"ז ז"ל כיון בזה למה שכתב רש"י כאן שאין 'תשב' אלא
לשון עכבה, והתעכבה ונפסקה ביום ל"ג מיתת תלמידי ר"ע. וכנראה אחי ידידי נר"ו
מיאן בזה שא"כ אין מובן למ"ש בדמי, והול"ל דמי בלא בי"ת.
ואפשר
להוסיף בהקדם מש"כ מהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד)
במאמרו שנדפס בקובץ אור תורה (גליון תקנא עמ' תתכא) בשם החוקרים, שמתו תלמידי
ר"ע בהיותם חיילי בן כוזיבא, ומתו במלחמה עם הרומאים, וכבר התחילו בזמן בן
כוזיבא בבניית המזבח, ואם היו מסיימים בנין בהמ"ק לא היה נחרב שוב לעולם.
ע"ש. וע"ע בדבריו בקובץ כתר מלוכה (גליון ו עמ' יב-יג), ובקונטרסו בית נאמן (פרשת מטו"מ תשפ"א), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון ד"ש דף מז ע"א). וע"ע בקובץ אור תורה (גליון תקצא סימן קמט מכתב י) ובאתר יד מהרי"ץ ולהרב אורי שרקי נר"ו.
ועפ"ז
נראה לבאר תיבת 'תשב' כמאה"כ (יואל ד כ) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור
[וכן מאה"כ (תהלים קב יג) ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור], דהיינו שהם
נלחמו 'בדמי טהרה' נגד הרומאים כדי שבהמ"ק יבנה ושוב לא יחרב לעולם, ומכיון
שמתו התקיים הפסוק 'ואל המקדש לא תבוא' עד ביאת גואל צדק שיבנה בהמ"ק, ואף
לפני שנבנה המקדש אין לנו ליכנס להר הבית כמ"ש הפוסקים, ולאחר מלחמת בן
כוזיבא אסרו הרומאים עלינו לגור בירושלים (כמ"ש בס' אוצר ישראל ערך בר כוכבא.
ועי' במש"כ בס"ד בחי' ר"ה לא ע"ב), וכל זה הוא 'עד מלאת ימי
טהרה' עד שנטהר את גופנו ונשמתינו מעוונותינו וטומאתינו.
ועוד אפשר
לבאר קרא ד'בכל קודש לא תגע', שהפסיד בן כוזיבא במלחמתו כי נגע בקדוש עליון רבי
אלעזר המודעי כדאיתא בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה דף כד רע"ב). [נדפס ברובו בס' טובת מראה להרמ"ז ז"ל (מהדורה שניה סימן עד הערה קלו)].
No hay comentarios:
Publicar un comentario