בהר (כה כג), כי לי הארץ.
וביאר מהר״ע ספורנו ז"ל דקרא דהארץ נתן לבני אדם היינו
בחו״ל. ועי׳ בס׳ מראש אמנה למהרא״מ שך ז״ל מ״ש בביאור דבריו. ויש להעיר מדברי הש״ס
בברכות (לה ע״ב) דרמי קראי אהדדי קרא דלה׳ הארץ ומלואה וקרא דהארץ נתן לבני אדם,
וכ׳ הש״ס דהא קודם ברכה הא לאחר ברכה. ועי׳ בתוס׳ ובעיני כל חי שם בשם מדרש.
כי תשא (לב ב), ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם וגו'. וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 3960) ששאלוהו על מנהג שהיה במארוקו שהיה גברים עם נזמים באזניהם, וענה שמקור המנהג מד' הכתוב פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם, ושכן נהגו לעשות לילדים חביבים בג'רבא. עכ"ל. ופלא על מש"כ מהר"ר אדיר הכהן נר"ו (מח"ס פרח מטה אהרן) באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 4269 אות ב) שלא מצינו בתנ"ך נזם באזני איש. ושו"ר שם (מס' 4493) ששאלוהו מקרא דפרקו נזמי הזהב וגו', והשיב מדברי הראב"ע ז"ל שם שכתב "מנהג מצרים היה לשים נזמים באזניהם". והביא ראיה מהנביא (שופטים ח כד) שכתוב "כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם". ואין להביא ראיה מבני ישמעאל לבני ישראל. ע"כ. ושו"ר שכ"כ בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה) שהוא מנהג המצרים והערביים. ועי' בביאור הרד"ל (שם אות כג). וע"ע בס' האיש משה ח"ב (ע...
תגובות
הוסף רשומת תגובה