בחוקותי (כו ה), ואכלתם לחמכם לשובע. ופרש"י,
אוכל קימעא והוא מתברך במעיו.
ובס' דרך שיחה כ' שמקשים לאיזה צורך
התברך המזון במעיהם, והרי יהיה שובע גדול כמ"ש בתחילת הפסוק, וא"כ יש
מספיק לכולם שיאכלו ויותירו. ותירץ שאם יאכלו מעט יהיה להם יותר זמן ללמוד.
ע"ש. ויומתקו הדברים עפ"ד התוס' (כתובות קד ע"א) בשם המדרש שעד
שמתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו, יתפלל שאל יכנסו מאכלים ומשקים יתירים
לתוך מעיו. וע"ע בס' תקנת השבין (סימן מה).
ועוי"ל עפ"ד הרמב"ם (פ"ד מהל' דעות
הט"ו) שרוב החולאים באים ממה שאוכל האדם. וע"ע בשו"ת עטרת פז
ח"א (כרך ג אה"ע סימן ב אות ז). וסיפר לי אחי מהר"ר אהרן נר"ו
על מהר"ר ישראל אביחצירא ז"ל (אב"ד ארפוד) שבזקנותו אמר עליו הרופא
שיש לו מעיים של ילד, וזה בגלל אכילתו המועטת. ולכן ברכה היא שיספיק להם לאכול
מעט. 
No hay comentarios:
Publicar un comentario