בהר (כה יז), ולא תונו איש את עמיתו. ופרש"י שבאונאת דברים הכתוב מדבר.

ובס׳ החינוך (מצוה שלח) כ׳ דשרי לענות למעליב, ואין בו משום אונאת דברים, והוא דרך הטובים שבבני אדם. וע"ע בס' חפץ חיים (בפתיחה, לאוין, בבאר מים חיים אות ז ד"ה אבל) ובספרו שמירת הלשון (שער התבונה פ"ח).

           ואפשר לבאר בדרך צחות עפמ״ש רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה (ש״א אות כח) שהנעלב ואינו מעליב הרי עוונותיו מתכפרים כדברי חז״ל (ר״ה יז ע״א) שהמעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. והאריך בזה בס׳ כצאת השמש בגבורתו (עמ׳ כה) בשם ס׳ קול בוכים בשם הרמ״ק ז״ל. וע"ע בס' שמירת הלשון (שם). ולפי״ז י״ל שדוקא הטובים שבבנ״א, שאינם טעונים תשובה, הן הן שיכולים להרשות לעצמם לענו׳ת ע׳ל רי׳ב, משא״כ מי שיש בידו חטאים לא יענה כי צריך הוא את העלבון לכפרת חטאים.