במדבר (א ב), למשפחותם לבית אבותם.

וכ׳ בס׳ תוספת ברכה על במדבר (סוף עמ׳ ו): ודע דעפי״ז שישראל מתיחסים לאביהם ולא לאמם, עפ״י זה יתבאר מה שלא מצינו בכל הכתובים [כצ״ל] (זולת פעם אחת כיוצא מן הכלל בישעיה נא ד) שעם ישראל יכונה בשם ׳אומה׳ כשאר העמים, כמו בתהלים (ב א) ולאומים יהגו ריק, ושם (קיז א) שבחוהו כל האומים, ובמשלי (יד לו) וחסד לאומים חטאת, והרבה כהנה. וזה יתבאר עפמ״ש (יבמות צח ע״א) אין אב למצרי, כלומר שהם לא ידעו את אביהם כי אם את אמותיהם, ולכן שפחה או נכרית שילדו לישראל הולד מתיחס אחריהן (קדושין סח ע״א). ע״כ. ויש להביא ראיה לדבריו ממה דאיתא בפתיחתא דרו״ר א: לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות סבתא רעמה וסבתכא, מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, שמעה עמי ואדברה (תהלים נ ז). מאין זכיתם שתקראו עמי, מואדברה, ממה שדיברתם לפני בסיני ואמרתם כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע (שמות כד ז). ע"כ. ועי' למהרי"ח ז"ל בס' ברכת חיים ח"ב (עמ' קצז) שביאר שלכן נקראים ישראל 'עמי' שכן הינם עם (בחיריק) השכינה.

והנה קרא דישעיה (נא ד) שהביא הרב תוספת ברכה ז"ל הוא 'הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו, כי תורה מאתי תצא, ומשפטי לאור עמים ארגיע', וכ' הרב תוספת ברכה שהוא יוצא מן הכלל, שכן במקומות אחרים לא מתייחס עם ישראל כלאום אלא כעם. וי'ש מקו'ם ברא'ש לבאר שפסוק זה אינו יוצא מן הכלל, דמכיון דלעיל מיניה (פסוק ב) אמר קרא 'הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם', לכן באותו משקל אמר 'הקשיבו אלי עמי' כנגד אברהם, 'ולאומי אלי האזינו' כנגד שרה. ועוי״ל דקרא ד'ולאומי אלי האזינו' מיירי לעת״ל כשכל הגויים יעבדו את ה׳ וכמ״ש בהמשך ׳כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ירגיע׳, ועי׳ בפרש״י וברד"ק שם. ואז יקראו אף הם ששייכים לה', ולכן יאמר עליהם 'לאומי'.

ולכאורה יש להקשות עוד על יסודו של הרב תוספת ברכה ז"ל מקרא ד'ולאום מלאום יאמץ' [וראה בזוה"ק (בהשמטות השייכים לספר במדבר סימן י דף ד ע"א): ואתן אדם, אל תקרי אדם אלא אדום, ולאומים דא הוא לאום מלאום יאמץ, ודא זרעא דעשו דיהיב תחות נפשיה]. וי״ל ע״פ מש"כ הרב עמק יהושע ז"ל, הביאו הרב מר זקני מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (פר' תולדות), שיצחק היה מתפלל שאינו רוצה בנים כי אם מרבקה, ורבקה מתפללת שאינה רוצה בנים כי אם מיצחק, ומאה"כ ויעתר לו היינו שהתקבלה תפילתה שממנו יהיה הזרע, שתפילת צדיק בן רשע עדיפא. ועי' להרב מר זקני ז"ל שם שדחה ביאור זה. גם עי' במש"כ בזה בס"ד בחי' א"ח (סימן נג על הט"ז אות אות ג). ולדברי הרב עמק יהושע ז"ל מיושב, שכיון שנולדו בזכותה, נתיחסו אליה, ולכן נקראו בפסוק זה לאומים.

ועוי״ל עפמ״ש בספורנו (תולדות כה ב) שעשו היה רשע כי אמרו חז״ל (ב״ב קי ע״א) שרוב בנים דומין לאחי האם. וכ״כ במהרש״א בח״א (ב״ב שם). והטעם שלא חשש יצחק לקחתה הוא כי היא לא הושפעה לרעה מהסובבים אותה, ולכן יהיו בניה צדיקים, וכמ״ש בעלון האיחוד בחידוד (פר׳ תולדות תש״ע עמ׳ ב). והביא שם גם דעות האומרים שהענין שדומין אחי האם הוא טבעי בתולדה, ולא תלוי בצדקות האם. ע״ש. וא״כ תכונות שניהם, יעקב ועשו, באו בגלל רבקה, עשו בגלל אחיה, ויעקב בגללה, ולכן נקראו לאומים בהאי קרא. וזה בצירוף ב׳ הטעמים שדומין לאחי האם (דאפשר לומר גם ע"ז דאלו ואלו דא"ח), צדקות האם עצמה, וגם טבעה בתולדה שדומה לאחיה.

        ועוי"ל בפשטות למ"ד (יבמות עח ע"א) דעובר ירך אמו. ולכן כשהיתה בהריון נקראו לאומים, שכן הם חלק מאמם.