שמות (ב יא), וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

וכתב בס' אזנים לתורה: שהיה מאחיו, משבט לוי (פדר"א פמ"ח). קשה הדבר לאמר, שמשה קנא קנאת המוכה רק בשביל שהיה משבט לוי, ומלבד זה הלא שבט לוי לא נשתעבד. ע"כ. וע"ע בביאור הרד"ל על פדר"א (שם אות נד).

ולעד"נ דהיא הנותנת, שמכיון ששבט לוי שלא נשתעבד, לא היה רשות למצרי להכותו [וכמ"ש הרב אזנים לתורה ז"ל (להלן פסוק יב עה"פ וירא כי אין איש): המצרי אנס את אשתו של העברי, וכדי שלא ינקום ממנו ושלא יקרא לעזרה (שהרי בנשותיהם של ישראל לא משלו – יל"ש ח"א תשע"ג – ומסתמא לא הרשו להם), התחיל מכה את קרבנו להטיל אימה עליו ועל כל סביביו. ע"כ. וכשם שלא היה להם רשות לשעבד הנשים, כן הוא גם בשבט לוי], ולכן העיז משה להכותו, כי המצרי שלא כחוק מצרים עשה, ולכן חשב שלא יקפיד עליו פרעה, דאל"ה לא היה עליו להסתכן כדי להצילו. וע"ע בדבר זהות המוכה במ"ש בס"ד להלן (קרח טז א). גם במ"ש הרב אזנים לתורה ז"ל שלא שלטו בנשותיהם, עי' כל בתר איפכא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מח). וע"ע בביאור הרד"ל (אות עה).