מקץ (מא א), ויהי מקץ שנתים
ימים ופרעה חולם.
וביאר
באור החיים וז"ל: עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות
חלום זה, אלא שלא היה יודע שחלם, ולסוף שנתים חלם ולא שכח. ע"כ.
ובקו'
ניצוצי אור החיים הקדוש (גליון קנג דף א ע"א) הביא דברי הרב אמרי פנחס
ז"ל (שער התורה אות עא) שלכאורה מה צורך היה שיחלום בכל השנתים, והרי שכח
הכל. וביאר שהזמין הקב"ה החלום כל הב' שנים כדי שכשיהיה ליוסף בטחון מלא
בהקב"ה מיד תבוא גאולתו. ושכ"כ בס' ברכת שמעון. ושוב העתיק דברי מהרמא"ב
מקאזניץ ז"ל בס' קהלת משה (ד"ה א"י) וז"ל: שהיה רוצה להסתיר
החלום ולא יכול, כי בכל לילה היה חולם לו זה החלום, עד שהוצרך לקרוא ליוסף לפתור
אותו כדי שיתפרסם אלוהותו יתברך ויכולתו. ע"כ.
והנה
מלשון הרב אור החיים ז"ל לא נראה כדברי הרב קהלת משה ז"ל, שכן כתב שלא
היה יודע שחלם, ולא שהסתירו בכוונה תחילה.
ולעד"נ
ליישב עוד קושיית הרב אמרי פנחס ז"ל, שלכאורה דבר פלא הוא שפרעה יתבהל
כ"כ מחלום א' ויקרא את החרטומים וידחה את פתרונם וכו'. ולכן נראה שפרעה ידע
שחלום זה מראים לו בו את העתידות (וכמ"ש הרב אור החיים ז"ל להלן בסמוך).
ונראה שידע בזה כי אע"פ שבמשך השנתיים שכח את מה שחלם, מ"מ שכשמקץ
שנתיים ימים נזכר, נזכר גם למפרע בכל החלומות, ולכן ידע שמאת ה' היא לספר לו את
העתידות. 
No hay comentarios:
Publicar un comentario