מקץ (מא ה). כתב רש"י, בריאות, שיינ"ש בלע"ז. ולהלן פסוק ז כתב, הבריאות, שיינ"ש בלע"ז.

וכ' מהר"ד פארדו בס' משכיל לדוד, הבריאות, שאנו"ש בלע"ז [שינה את הלע"ז להשוותו לשפה הספרדית, בה דיבר הוא ז"ל, שבה שאנו"ש פירושו בריאים]. אע"ג דכבר פירשו לעיל בסמוך, הוצרך לחזור ולפרשו כאן, דסד"א דבשלמא לעיל יש לפרש בבריאות שאנו"ש דהיינו שהזרע בהן בשלימות מליאותן, וטובות דכתיב בתר הכי הוא דבר אחר או ליופי תבניתן או לאיכות החטים בעצמן וכיוצא. אבל כשאתה מגיע לכאן דכתיב הבריאות והמלאות משמע דליכא לפרושי הכי, אלא מוכרח דבריאות הוא דבר אחר, לכך פירש דעל כרחך בריאות שאנו"ש בלע"ז שאין לפרש בשבלים בענין אחר, ומאי דהדר וכתיב מלאות הוא בכל הענין לתוספת המילוי היותר גדול שבאפשרות. ע"כ. וע"ע בס' הזכרון למהר"א אבקראט (הו"ד בפירושי התורה לרש"י הוצ' מוסד הרב קוק ובחומש תורת חיים). ועי' להרב יד מלאכי ז"ל בהערותיו הנד' בס' אור עולם ח"א (שי"ל ע"י מכון ליובאוויטש, דף קט ע"א) שאף הוא העיר על מה שרש"י חזר ב"פ על הלע"ז. ולא תירץ.

ולכאורה לפי המבואר בפירושי התורה לרש"י (הוצאת מוסד הרב קוק) וכן בחומש תורת חיים, דשיינ"ש קמייתא אינו בדפוס ראשון, לק"מ אמאי כפול הלע"ז, שרש"י כתב את הלע"ז בפסוק ז, והבאים אחריו כתבוהו גם במקום הראשון שבו מופיעה תיבת בריאות לגבי שבלים, בפסוק ה.

אולם עדיין קשה אמאי רש"י המתין עד פסוק ז לבאר את הלע"ז של תיבה זו. ועל כרחין נצטרך לביאור הרב משכיל לדוד ז"ל.

ותמהני על הרח"ד שעוועל ז"ל בביאורו לרש"י (בפירושי התורה לרש"י הוצאת מוסד הרב קוק), שהביא דברי הרב משכיל לדוד ללא שיעיר שלפי מה שהביא הוא עצמו שם שבד"ר ליתא לשיינ"ש קמייתא ל"ק קושיית הרב משכיל לדוד. [נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצ)].