בא (י ב), ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'.

כתב הרב חיד"א ז"ל בנחל קדומים (אות ה): אפשר במ"ש הרב ש"ך עה"ת, כי אלהים בחינת דין, והוסיף א', ונעשה אני ה' גימטריא פ"ז, א' נוסף על שם אלהים שהוא גימטריא פ"ו, ובזה היתה הגאולה, וז"ש (שמות ג יב) וזה לך האות. עש"ב. והיינו אומרו וידעתם כי אני ה', ובזה אני גואל אתכם. עכ"ד הרב חיד"א ז"ל.

וכתב מהר"ש הכהן דריהם ז"ל בספר שער שמעון (פר' וארא) בשם הרב קולו של יעקב לבאר עפ"ז מאה"כ (וארא ז ה) וידעו מצרים כי אני ה', וז"ל: וזהו שכתוב וידעו מצרים כי אני ה', ובזה תהיה הגאולה, ולא יסברו שאעמוד עם בני בשם אלהים, שהוא דין, ולא יזכו לגאולה, אלא אני ה' לגאלם. עי"ש. והוסיף ע"ז הרב שער שמעון בזה"ל: ועל פי דבריו אפשר לפרש מאמר תמוה, אין בן דוד בא עד שתכתב אלף על הלוח. ע"כ. דהיינו שיוסיף אלף על שם אלהים, שיהיה גימטריא פ"ז, כחשבון אני ה', שהוא רחמים, ובזה יבא בן דוד ויזכו לגאולה במהרה בימינו אמן. עכ"ד הרב שער שמעון.

והוסיף על דבריו בנו הרב המגיה מהר"מ הכהן דריהם ז"ל (מח"ס והשיב משה ועוד) וז"ל: אמר המגיה בנו, בזה יובן כוונת הכתוב (וארא ו ג) וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. והרי הוא כמבואר [וקדמו בזה בס' שופריה דיוסף למהר"י הכהן ז"ל (ר"פ וארא). ע"ש]. גם יובן מה שאמר הכתוב (וארא יח יט) למחר יהיה האות הזה. וכוונת הכתוב (קהלת ט יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. והרי הוא כמבואר. וכן רמז הכתוב בשירת הים (בשלח טו יא) נורא תהלות עושה פלא, אותיות אלף [וכיו"ב איתא בזוה"ק (בלק דף קצג ע"ב)], שהוסיף א' אחת על שם אלהים, ובזה נעשה אני ה' מדת הרחמים ונגאלו. ע"כ.

ואפשר לומר דמדה כנגד מדה יש בדבר, שמכיון שהמצרים חטאו באות אל"ף לכן נענשו באות אל"ף, והוא עפמ"ש בס' שער שמעון הנ"ל (מע' המ' אות ג) בשם הרב עוד יוסף חי (פר' שמות) וז"ל: יש להתפלא על שר מצרים ופרעה, איך חשבו לאבד את זרע ישראל, הן מה שגזר על המילדות להמית הנולדים, הן מה שגזר להשליך ליאור, הן מה שהיה שוחט מאה וחמשים ילדים בבוקר ומאה וחמשים בערב (כדאיתא בשמו"ר פ"א סימן לד), הן מה שהיו משקעין אותן בבנין, הן מה שדימו לכלותם ע"י קושי העינוי, דבשלמא מה שהיו מעבידים אותם, יאמרו כך גזרה חכמתו יתברך בברית בין הבתרים (לך טו יג) ועבדום וענו אותם, אבל ענין איבוד נפשות שלהם איך חשבו לעשות, ואם פרעה ועמו היו פראים וחשבו מה שאי אפשר להיות, איך השר של מצרים טעה בכך, ומה ישיב לפני הקב"ה בעת שישפוט אותו על הדבר הזה, וכי עולם של הפקר מצא. ותירצו על זה, כי השר של מצרים חשב לזייף דברי הגזירה של ברית בין הבתרים שהיתה בעל פה, שגזר הקב"ה ועבדום וענו אותם, וחשב להחליף אות ע' באות א', כי כן מתחלפות באותיות אחה"ע, ואיכא דקרי לאלפין עיינין, ולכך חשב לקרות הגזירה ואבדום במקום ועבדום, ולכך חשב שיש לו רשות לאבד, אך באמת הבל יפצה פיהו, דאזלינן בתר הכתיבה, ובעת שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה דברים אלו של ועבדום וענו אותם, נכתבו בשמים ועבדום באות ע', וגם מפיו יתברך יצאו באות עי"ן, ומה לנו לחוש על הקורא לעיינין אלפין שקורא בטעות. ולכן כתוב במכת הארבה (בא י ה) וכסה את עין הארץ, וכן כתיב (בא י טו) ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, והיינו כי מכה זו לקה בה בעבור שחשב לעקור אות ע' ולהניח אות א' במקומה, כדי לאבדם, ולכן בא הארבה בריבוי עצום עד שכיסה את עין הארץ, מידה כנגד מידה. ולכן נתפחד מן מכה זו יותר משאר מכות, דכתיב (בא י יז) ועתה שא נא חטאתי וגו' ויסר מעלי רק את המות הזה. וידוע המעשה שהיה בימי רב שרירא גאון, על ספר תורה שהיה כתוב בכתב ידו של עזרא הסופר זיע"א, ומומר אחד זייף בתיבת ועבדתם את ה' אלהיכם (משפטים כג כה), ומחק הע' וכתב א' במקומה, ונענש אותו מומר שבא מלאך ועקר את העין של המומר, ובא עזרא הסופר בעצמו ותקן את הספר תורה, ולכן כאן פרעה עקר עין של ישראל, שהם הילדים קטנים שלהם בשחיטת מאה וחמשים בבקר ומאה וחמשים בערב, וגם השליך אותם ליאור, ונקרו את עיניו שיסתלקו ממנו האורות של אותיות ע"י בשם אלקים שהיו מאירים לו בעין האדם. ע"כ.

והוסיף הרב שער שמעון וז"ל: וזה נראה לי רמז הכתוב (שמות ו א) עתה תראה אשר אעשה לפרעה, תיבות אעשה לפרעה, אותיות אל"ף עשה רעה, כי פרעה עשה רעה גדולה במה שהחליף אות ע' באות א', כדי להרע לישראל, ובמקום ועבדום תהיה ואבדום, ולכן עתה תראה אשר אעשה לפרעה לעקור את עינו עין תחת עין, וזהו כוונת אומרם ז"ל (בגיטין נז ע"א) כל הנוגע בישראל (להרע להם על ידי שיזייף לתת אלף במקום עין) כנוגע בבבת עינו, שמנקרין לו את עינו מידה כנגד מידה. וזהו (האזינו לב י) יצרנהו כאישון עינו. ועיין מה שכתבתי בעניותי בזה בפרשת שמות בפסוק למה משה ואהרן. עי"ש. עכ"ד הרב שער שמעון.

ובפרשת שמות (אות כה) כתב עוד בזה בזה"ל: ל'מה מ'שה ו'אהרן ת'פריעו (ה ד), ראשי תיבות למות. ובא הרמז כפי מה שכתב הרב עוד יוסף חי, דשר של מצרים חשב לזייף את דברי הגזירה של ברית בין הבתרים שהיתה בעל פה [כצ"ל] ועבדום וענו אותם, וחשב להחליף אות ע' באות א', כי הא' מתחלפת בע' באותיות אחה"ע, ואיכא דקרי לאלפין עיינין (ויהיה ואבדום), ולכן מלאו לבו לגזור על המילדות להמית הנולדים, וגם להשליך הנולדים ליאור ולשקעם בבנין וכיוצא. עי"ש. ולכן רמז להם פרעה כי ישראל מסורים בידו גם למות (ולאבד), ולמה תפריעו להם. עכ"ד הרב שער שמעון. הרי לפניך מדה כנגד מדה, המצרים רצו להזיק לישראל בכח האל"ף שזייפו בגזירתו של מקום, ושילם להם הקב"ה כגמולם בהוסיפו אות אל"ף על מדת הדין, ובזה נהפך לאני ה', שהיא מדת הרחמים.

        ותו י"ל בהקדם דברי הרב נחל קדומים (שם אות ד) וז"ל: את אשר התעללתי וגו'. אפשר במ"ש הרב מהר"ש פרימו מרז"ל דבעלמא הסדר הוא יפקוד על צבא המרום ואח"ך על מלכי האדמה, ובמצרים השר הזה קיים עד קריעת ים סוף, ובעודו קיים הוכו המצרים מכות, ז"ש אשר התעללתי, לשון שחוק, כמו שפירש"י, במצרים, הוא השר ששמו מצרים, כמו שאז"ל ע"פ והנה מצרים נוסע אחריהם, ואת אותותי אשר שמתי בם, במצרים, בעוד שרם אלוף עיר'ם קיים, להודיע שפלות השר, הגם שהוא גדול מע' שרים כמ"ש מז"ה בחסד לאברהם עכ"ו הכיתי את עמו מכות גדולות, וזהו התעללתי במצרים. ע"כ. וכ"כ בדרשות מהר"י פינטו – לקח טוב (ויקרא עמ' פה ד"ה עוד). וא"כ מדה כנגד מדה היא, הוא החליף העי"ן בגזירתו של מקום, נגזר עליו שעינו תראינה במפלת עמו עד תמם. 

        ובעיקר מאמרם ז"ל שאין בן דוד בא עד שתכתב אלף על הלוח, אפשר לבאר גם עפמ"ש בקובץ לקח טוב – קאלוב (גליון קכב דף ד ע"ב ד"ה והנה). ע"ש. וכן עפ"ד הרב תולדות יעקב יוסף (ויקהל ג), והו"ד בקו' באר הפרשה (פרשת בשלח תשפ"ב עמוד ז הערה ז). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף נ ע"ב).

        [נדפס ברובו בס' מידה כנגד מידה לאאמו"ר נר"ו (לאחר ההסכמות) ובס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצד)].