שמות (ב יב), ויפן כה וכה, וירא כי אין איש, ויך את המצרי.

נ"ל לבאר בדרך רמז, "ויפן כה וכה", שבשעת קבלת התורה טענו המלאכים שהתורה תינתן להם מדינא דבר מצרא, כמ"ש המפרשים ז"ל, ולכן משה הביט לצדדיו וראה שאכן אמת הדבר שהמלאכים הם בני המיצר. אולם "וירא כי אין איש", ראה והביט שהוא אינו איש כי אם מלאך [וכמו שביאר בזה הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד כאן (בהנד"מ עמ' מ-מא). ע"ש], וא"כ גם הוא נחשב מדרי השמים, והוא עצמו מבני המיצר, ובזה "ויך את המצרי" הכה והשפיל לארץ את טענת בר מצרא.

ובזה יש לבאר גם דברי הש"ס בנדרים (לח ע"א) שהקב"ה נתן את התורה למשה ולזרעו בלבד, והוא נהג בנו טובת עין ונתנה גם לנו. ומתורץ בזה מה שהקשה בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ג דף כא ע"ב) שהניחא משה היה מלאך, אולם מדוע ניתנה תורה לשאר ישראל.

ועוד נלע"ד לבאר בהקדם דברי הרב שער שמעון ז"ל (פר' יתרו סימן ה) וז"ל: אי נמי לפי מה שאמרו ז"ל שהתורה קדמה לבריאת עולם, וישראל גם כן קדמו במחשבה כנז"ל, ולכן רק הם ראוים לקבל תורה, ולכן גם המלאכים אינם ראוים לקבל תורה מטעם הנז', שהם נבראו אחר בריאת העולם. ע"כ.

ובזה יבואר מאה"כ "ויפן כה וכה", ראה הקב"ה שב' צדדים לדבר, שכן יש נמי את טענת המלאכים מדין בר מצרא, "וירא כי אין איש", ראה שעוד כשאין איש, לפני בריאת האדם כבר עלה במחשבה לבוראו, "ויך את המצרי", ונפלה בזה טענת בר מצרא של המלאכים.

         ובעיקר ענין טענת המלאכים מדינא דבר מצרא, ע"ע במ"ש בס"ד בחי' על סידור התפילה (בתפילת שחרית של שבת, בפיסקת ישמח משה במתנת חלקו, ובתפילת ר"ה, בפיסקת היום הרת עולם) ועל פרשת האזינו (לב י). 

    [נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצג). לשמיעה, ראה כאן].