וישב (מ טז), וירא שר האופים כי טוב פתר.

             כ' אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה וז"ל: תמהו רבים מדוע יוסף פתר לשר המשקים לטובה ואילו לשר האופים הוא פתר לא לטובה. הלא אמרו חז"ל בברכות (נה ע"ב) מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה, שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה, מבואר שאם היה פותר לטוב היה הדבר יוצא לטובה, כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ע"ש מה שתירץ. וי"ל עוד שהפתרונות היו בנבואה, עי' במש"כ בס"ד לקמן (בהפטרת וישב).

          ונראה עוד ליישב שאין כוונת חז"ל שפותר החלומות יכול להחליט איך לפתור כל חלום כרצונו, אלא שאם הוא מנסה בכנות לפתור את החלום, פתרונו מתקיים. ובר הדיא שפתר לרעה את חלומות אלו שלא שילמו לו כדאיתא בברכות (שם), הוא לא עשה זאת בכוונה תחילה, אלא שברוב תאוות הבצע שהיתה בו, לבו הטהו לפתור על פי התשלום ללא שהרגיש בדבר. וראיה לדבר שהיה לו לומר לאביי שהפתרון לרעה הוא בגלל חוסר התשלום כדי שישלם לו או שיפסיק לבוא אליו, אלא ודאי שאף הוא עצמו לא הרגיש בענין. ואמרתי מקצת מהנ"ל לאאמו"ר נר"ו והסכים לזה. 

          ועוד י"ל דאיתא בברכות (שם) שכל החלומות הולכים אחר הפה רק אם מפשר ליה כעין חלמיה. והכא ראה יוסף בדברי החלום שהוא לרעה (כמ"ש המפרשים), ולא מצא אפשרות לפותרו לטובה שיהיה כעין חלמיה. וראה בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (לעיל לז ו) שביאר בזה הטעם שיוסף סיפר את חלומו לאחיו ולא פחד שיפתרוהו לרעה. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (פר' וישב תשע"ב דף ג ע"ב) שהביא דברי המפרשים בענין כל החלומות הולכים אחר הפה.

      [נדפס ברובו בקו' פני חמה (פר' וישב תשע"ב)].