ויחי (מח ח), וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה.

לכאורה קשה, וכי לא הכיר יעקב את נכדיו, ותגדל התמיהה באפרים שהיה רגיל לפני יעקב בתלמוד והלך למצרים להודיע לאביו על מחלת יעקב (וכמ"ש רש"י לעיל מח א).

ולכאורה אפשר לתרץ עפ"ד הכתוב להלן (בפסוק י) ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות. אולם מה נעשה להנאמר וירא ישראל את בני יוסף. ושו"ר בתוס' השלם עה"ת (אות ב ואות ט-י ובפסוק י אות ו-ז) שהעירו בזה, וכ' כי ראה צלמם, ולא הכיר בצורה. ע"ש. ובפי' רב שמואל בן חפני גאון כ' ש'וירא' דהכא היינו וידע כתרגום אונקלוס. וכיון לדעתו בס' למיסבר קראי (מהדורת תשס"ה, בהערות על הראשונים שבסוה"ס דף ג סע"ב). ע"ש.

ועפ"ד רש"י שיעקב שאל מהיכן יצאו אלו שאינם ראויים לברכה מבואר. ושו"ר להרמ"ז ז"ל בס' אהל יעקב שכ' ע"ד רש"י אלו וז"ל: לא שלא היה מכירם, דהא אפרים היה רגיל אצלו וכו'. ע"כ. וכן ביאר להדיא בתוס' השלם עה"ת (אות ו).

         ועוי"ל שיעקב שאל את יוסף על מצבם הרוחני של אפרים ומנשה [ושאלתו היא אם הגיעו עד ה"מי", ויבואר עפמ"ש הרמ"ז נר"ו בס' דרך השלמות על משלי (עמ' שלו) לבאר הפסוק אשת חיל מי ימצא, וז"ל: רק בכח מי למצוא, רק מי שכל מציאותו בעולם למען הכיר את ה"מי". הוא אינו רואה בעולם וכל אשר בו תכלית, אלא אמצעי להכרת ה"מי", כמו שנאמר (ישעיה מ כו) [כצ"ל] וראו מי ברא אלה. ע"כ. וכוונתו לדברי הזוה"ק (בהקדמה דף א ע"ב). וע"ע בקו' המעין (ניסן תש"ע עמ' לז)]. ואע"ג שהכיר את אפרים מלימודו אצלו, י"ל שיעקב ידע שיוסף הכיר יותר את פנימיות בניו. ועוי"ל שהשפעת מצרים היתה כ"כ רעה שחשש יעקב שמא בנסיעתו מגושן לספר ליוסף ירד ממדרגתו. 
         [נדפס בחלקו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצג)].