האזינו (לב י), ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.

ופרש"י, יבוננהו, שם בתורה ובינה.

נ"ל לבאר בהקדם מש"כ בס' שער שמעון (פר' משפטים אות ה) בשם רבו בשם המפרשים, שתירצו טענת המלאכים על מרע"ה כשבא לקבל התורה מדינא דבר מצרא, שהם בשמים ואנו בארץ, שהקב"ה מחשיב אותנו לבנים כשאנו עושים רצונו של מקום, ולכן ליתא לדינא דבר מצרא. ע"ש. וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד (פר' בא דף נ ע"ב ד"ה ואפשר ופר' בשלח דף נח ע"א ד"ה ולי). והרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף עח ע"א) הביא תירוץ זה בשם הרב שמע יעקב ז"ל (דף צט ע"ב). וכ"כ מהרי"ח ז"ל בס' ברכת חיים ח"ב (עמ' קצו). ע"ש. וע"ע בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ג דף כא ע"ב).

ועפ"ז מבוארים דברי הכתוב "יבוננהו", נתן לנו את התורה, ולא חשש לדינא דבר מצרא שכן "כאישון עינו", הקב"ה מחשיב אותנו כאישון עינו, כמאמר הנביא (גיטין נז ע"א) כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו (של הקב"ה), דהרי ברא כרעיה דאבוה, ולכן קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (כמ"ש האחרונים בשם הזוה"ק, ועי' בס' דברי יעקב – פרקי מחשבה עמ' קלא אות א).

ועוד יש לבאר בהקדם מש"כ מהר"י די אבילה בס' ויבא יוסף (פר' יתרו עמ' צא) וז"ל: ובלאו הכי איכא למימר תירוץ על המצרנות, והוא במ"ש בח"מ סי' הנז' [קע"ה] סכ"ח: מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו, ואח"ך מכר לו קרקע בצד אותו שבאמצע, רואים אם אותה המעט שמכר לו תחלה הוא עידית או זיבורית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה, זכה הלוקח, ואין בן המצר יכול לסלקו, שהרי הוא עצמו בן המצר הוא מפני אותו המעט שקנה באמצע, ואם אותו מעט שקנה באמצע כמו זאת שמכר לו בסוף בצדו, הרי זה מערים, ובן המצר מסלק אותו מהשדה שקנה בסוף. עכ"ל. ולכך אין כאן טענת מצר, לפי שכבר זכה אברהם והאבות בתורה שהוא הפשט, ועתה בא משה לקבל התורה ג"כ בסודותיה ובתעלומיה, והסוד לגבי הפשט הוא כמו עדית לגבי זיבורית, וא"כ אנחנו מצרנים בשביל אותו מעט הפשט שהחזיקו בו אבותינו. וק"ל. עכ"ד מהר"י די אבילה ז"ל [ועל פי הדברים האלה יבוארו דברי הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ עמוד נ ועמוד עט) שהביא מה שכתבו ז"ל לתרץ טענת בר מצרא ע"פ מה דקיי"ל דלבעלים הראשונים לית להו דינא דבר מצרא, וה"ה לבניהם אחריהם, ומכיון דזכו אבות העולם בשכינת עוזנו, זכו גם הבנים אחריהם, ולית להו דינא דבר מצרא. ע"ש. ולכאורה הדברים תמוהים, דהרי אבות גופייהו איך זכו בשכינת עוזנו, והרי אית בה דינא דבר מצרא. ולדברי מהר"י די אבילה ז"ל הנז' מיושב].

ועפ"ז יש לבאר מאה"כ "יבוננהו", נתן לנו את התורה, "יצרנו" מפני שהחשיב אותנו כמצרנים, "כאישון עינו" שכן הסוד שעדיין לא נתן לנו (שאישון העין הוא דוגמא לזך ורוחני ביותר, וכמ"ש הרב אור החיים ז"ל) נחשב כעידית לגבי זיבורית, ולית ביה משום דינא דבר מצרא.

ועוד יש לפרש ע"פ מ"ש מהר"י די אבילה ז"ל בס' ויבא יוסף (ריש פר' משפטים) שהביא דברי המדרש (שמו"ר פ"ל סימן ג) "ואלה המשפטים, מה כתיב למעלה, ושפטו את העם משפט צדק, משל למטרונה וכו' זיין לפניה וזיין לאחריה והיא באמצע, כך התורה, דינים לפניה ודינים לאחריה, דינים לפניה שנאמר שם שם לו חק ומשפט, ודינים לאחריה שנאמר ואלה המשפטים. וכ' הרב ויבא יוסף ז"ל וז"ל: וצריך ביאור, דאין המשל דומה לנמשל, דשם בא הכלי זיין לשמרה ולהצילה פן יפגע בה איזה אויב, אבל בענין המשפטים מה שייכות יש. עיין בזרע ברך מ"ב בסוף פר' משפטים. ויובן במ"ש בשרתי צדק דטענת המלאכים על התורה היתה מכח מצרנות, דהתורה בשמים והם ג"כ בשמים, וביטל האל ית' טענתם מכח איזה טענות שכתב שם בפ' וישמע. ע"ש. ונ"ל ג"כ שביטל טענתם מכח המשפט דיש לנו, כפי הדין דשותף שמכר או נתן לשותפו לית ביה דינא דבר מצרא, ואז"ל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, א"כ מכח הדינין ישראל זוכין בתורה דאז הם שותפים להקב"ה ולית בה דינא דבר מצרא [וכ"כ הרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (בדפו"ח דף קלז רע"א) בשם המפרשים, שהדחיה לטענת המלאכים בר מצרא היא מצד שאנו שותפים להקב"ה מכח כל הדן דין אמת וכו'. וכ"כ עוד שם (בדף נא ע"ב ודף קלז סע"א). ע"ש], ז"א כך התורה, ר"ל שכמו שהמטרונה היתה צריכה כלי זיין להצילה מן האויב, כך התורה היתה צריכה הדינין כדי לשמור התורה לישראל ולא יקבלוה המלאכים, מכח דישראל הם שותפים עם הקב"ה. וק"ל. עכ"ד מהר"י די אבילה ז"ל. וכ"כ גם בס' שער שמעון (פר' משפטים אות ד ד"ה והרב).

ועפ"ז יבואר הפסוק "יסובבנהו" סיבבם בדינים תחילה וסוף לפני ואחרי מתן תורה, כדי שלא יטענו המלאכים מדינא דבר מצרא, וכך "יבוננהו", נתן לנו התורה ללא חשש מטענת המלאכים.

ועוד יש לבאר בהקדם דברי הרב חיד"א ז"ל בס' חומת אנך (ריש פר' משפטים), שהביא דברי המדרש הנ"ל שהתורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, וביאר שהכוונה היא שיש דינין לפניה כגון בין איש ובין רעהו על גניבה והונאה והלואה וכיו"ב, ודינין לאחריה עבד עברי ושומרים וכיוצא. והנה המלאכים רצו בסודות התורה דשייכי בהו ולא בחלק הפשט שהם הדינין שלא שייכים בהם. אולם מכיון דקיי"ל בדינא דבר מצרא דהיכא דאית פסידא למוכר לא אמרינן, א"כ הכא הקב"ה מותר לו להעדיף את ישראל שיקחו ממנו גם את חלק הפשט ולא רק את הסוד. ע"ש. והו"ד בס' שער שמעון (פר' משפטים אות ד) ובס' בית יעקב למהר"י טראב מסלתון ז"ל (משפטים עמוד קעב).

ועפ"ז יש לבאר מאה"כ "יסובבנהו" סיבבה בדינים תחילה וסוף, כדי שלא יטענו המלאכים מדינא דבר מצרא, וכך "יבוננהו", נתן לנו התורה ללא חשש מטענת המלאכים.

ועוד נלע"ד לבאר בהקדם דברי הרב שער שמעון ז"ל (פר' יתרו סימן ה) וז"ל: אי נמי לפי מה שאמרו ז"ל שהתורה קדמה לבריאת עולם, וישראל גם כן קדמו במחשבה כנז"ל, ולכן רק הם ראוים לקבל תורה, ולכן גם המלאכים אינם ראוים לקבל תורה מטעם הנז', שהם נבראו אחר בריאת העולם. ע"כ.

ובזה יבואר מאה"כ "יסובבנהו יבוננהו", סיבבם סביב מחשבתו ובינתו של הקב"ה מלפני בריאת המלאכים, "יצרנהו", ולכן הנני נחשבים בני המיצר ולא המלאכים, שכן הננו "כאישון עינו", שהיא קרוב לשכל, מושב המחשבה.

        ובעיקר ענין טענת המלאכים מדינא דבר מצרא, ע"ע במ"ש בס"ד בחי' על סידור התפילה (בתפילת שחרית של שבת, בפיסקת ישמח משה במתנת חלקו, ובתפילת ר"ה, בפיסקת היום הרת עולם) ועל פרשת שמות(ב יב). [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכז)].