אמור (כג מב), בסוכות תשבו שבעת ימים.

         וביאר מהר"מ אלשיך, ששבעת הימים הם כנגד השבעים שנה שהאדם חי בעולם, ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), כל יום רומז על עשר שנים. והקב"ה צוה לנו צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, לזכור שהשבעים שנה בעוה"ז הוא כדירת עראי כחלום יעוף, ומה שחשוב הוא להכין עצמו לעולם הנצחי. והו"ד בספר שמן ראש (סוכות דך קג ע"ב). ע"ש.

         ועפ"ז יש לבאר הטעם שהסוכה טעונה דפנות וסכך, ויותר מג' טפחים אויר פוסל את הסכך, וכן למרות שמעיקר הדין אין צורך בד' דפנות לסוכה, החמירו בזה לכתחילה (עי' למור"ם בהגה סימן תרל ס"ה ובכף החיים למהרי"ח סופר שם אות מב), והוא בהקדם מש"כ בס' חנוכת התורה ע"ד הש"ס (שבת קיח ע"א) כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, שהשכר הזה מוכרח הוא לשומרי שבת, ע"פ דברי הש"ס (שם) כל המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו, וקשה איך אפשר לרוות לאדם כל משאלותיו, הא כל שנותנין לו יותר ישאל יותר, דמי שיש לו מנה רוצה מאתים, אמנם בהנתן לו נחלה בלי מצרים וגבול, אז נתמלא משאלות לבו, כי איך יתכן שיבקש יותר ויותר, הלא מה שיש לו הוא בלי גבול כלל. עכ"ל. ועי' בדברי הרב יהודה קוק בפורטל הדף היומי. ואם האדם ישים על לבו שימי חיינו בעוה"ז הם כדירת עראי, יהיה שמח בחלקו, ואם יש לו מנה לא ירצה מאתים, ולזה רומזת הסוכה שמצריה סגורים מכל צד, וגם אינו רשאי להגביהה יותר מדאי (כדתנן בסוכה ב ע"א), ואין הוא מתאוה לנחלה בלי מצרים.

וישב (לז יז), נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה.

         וכתב בספר חנוכת התורה (סימן לט, ובהנד"מ סימן מא): במדרש רבה (פפ"ד סימן יד) על הפסוק, נסעו מזה, ממדותיו של הקב"ה. וצריך להבין מה זה ועל מה זה. ויש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא ובמדרש (שם) על הפסוק ויתנכלו אותו להמיתו, שראו שיצא ממנו ירבעם, שעתיד להחטיא את ישראל וכו'. ע"ש. א"כ חזינן שהאחים דנו את יוסף ע"ש סופו. והנה ידוע דמדת הקב"ה אינו כן, דאינו דן אלא באשר הוא שם, כמו שמצינו גבי ישמעאל כידוע [כדאיתא בר"ה (טז ע"ב)]. וזה הוא שאמר המדרש נסעו מזה ממדותיו של הקב"ה שאינו דן אלא באשר הוא עכשיו, והם רוצים לדון אותך ע"ש סופך. ע"כ.

         ואפשר לבאר דעת השבטים בזה, עפמ"ש בגור אריה למהר"ל (תצא כא יח) שבית דין של מעלה דנין באשר הוא שם, משא"כ ב"ד של מטה דן ע"ש סופו. וע"פ זה ביאר הטעם שבן סורר ומורה נידון ע"ש סופו, משא"כ ישמעאל נידון באשר הוא שם. ע"ש. וא"כ גבי יוסף, אחיו שהם ב"ד של מטה דנו אותו כראוי ע"ש סופו. ואולי טעותם היא שמכיון שצירפו הקב"ה עמהם להחרים (כדאיתא במדרש תנחומא סימן ב), היה להם לדון בדיני ב"ד של מעלה.

         ועוד אפשר לבאר בזה עפמ"ש אאמו"ר נר"ו בספר אוצר הפרשה (תצא כא יח) שגבי ישמעאל נידון באשר הוא שם כי בחירתו החופשית היתה שוה, והראיה היא שלבסוף עשה תשובה, משא"כ בן סורר ומורה בחירתו נוטה לצד הרע, ועדיף לו שימות זכאי. ע"ש. ועפ"ז יבואר שהשבטים חשבו שבחירתו של יוסף נוטה לצד הרע, כי ראו שלמרות שלימודו היה עם יעקב ומסר לו כל הלכות שלמד משם ועבר (כדאיתא בב"ר פפ"ד אות ח) היה עובר עבירות [לשון הרע (כדאיתא בב"ר פפ"ד סימן ז), ועד זומם (כמ"ש באור החיים להלן פסוק כ), ומחטיא אחרים (כמ"ש בספורנו להלן פסוק יח), והיה לו דין רודף (כמ"ש בספורנו להלן פ"נ פסוק יט ובדברי מהרש"ר הירש בפי' עה"ת להלן פל"ז פסוק יח), ולא הועילה לו תורתו לשומרו מן היצר הרע [כדאיתא בקדושין (ל ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין], ולכן עדיף שימות זכאי.