בשלח (יז ט), ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק.

וכ' בפי' הטור הארוך, שבחר את יהושע דוקא, שכן אין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, וכן עמלק ביד שאול, והמן ביד מרדכי. וע"ע בס' שערי אהרן ובקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ג דף י ע"ב).

ונראה לבאר הטעם, שכן הזכות שיש לבני עשו הוא מה שקיבלו לתמנע, מה שאין כן האבות הקדושים שדחוה (כדאיתא בסנהדרין צט ע"ב), ולכן יצא ממנה עמלק. ורחל עשתה ההיפך מזה, שהצילה את לאה בנותנה לה את הסימנים מיד עשו שהיתה מיועדת לו (כדאיתא בב"ר פ"ע סי' טז).

ושו"ר בס' יגל לבנו (עמ' פב) שכ' כיו"ב וז"ל: ומה שדוקא יהושע נלחם בעמלק הוא כי מסורת בידינו שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל, וכן בשאול, וכן במרדכי, וכן לעת"ל ע"י משיח בן יוסף, והוא כדי לבטל זכות עמלק שבאה אמם תמנע להדבק בבית אברהם, ולכן דוקא זכות רחל שהיתה מוכנה לוותר על בית אברהם רק כדי שלא לבייש את אחותה גובר זכותה עליהם ונופלים ביד בניה. ע"כ. ויש להעיר שמכיון שהיו אומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן (כדאיתא בב"ר שם), מסתברא שאם הקטן היה לוקח את הגדולה, הגדול היה לוקח את הקטנה, ומסתבר שאף יעדיף עשו את רחל שכן היתה יפת תואר. וא"כ רחל לא ויתרה על בית אברהם. וי"ל דמכיון דאיתא כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק, למעוטי עשו, א"כ לא חשיב בית אברהם. ואולי אפשר לבאר דברי הרב יגל לבנו באופן אחר, שתבוא זכות רחל שהסכימה לינשא לעשו כדי שלא לבייש את אחותה, ותדחה זכות תמנע שעשתה זאת רק כדי שלא תידחה לגמרי מבית אברהם. ודוחק.

גם יש לומר עפ"ד חז"ל (ירושלמי פסחים פ"י ה"ה) שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור, ומכיון שהתחילה בהצלת לאה מידי עשו, כן בניה יעסקו בהצלת בני ישראל מידי בני עשו. ואף אם נאמר דבכה"ג לא אמרינן המתחיל במצוה אומרים לו גמור [כמו שראיתי כתוב בשם הרב מנחת חיים (רוט) חלק ענייני או"ח (עמ' קג), שבמצוה השייכת לרבים לא אמרינן המתחיל במצוה אומרים לו גמור. וע"ע בקובץ פרי תמרים (תשרי תש"נ עמ' לד-לה). וכתב לי הרב בנימין חותה נר"ו (מח"ס כי בא מועד ועוד) במכתבו מיום כב שבט תשע"א, שגם הרב מנחת חיים יודה בנ"ד, כי "אולי בהצלה שאני כדי להזדרז להציל ולא לחלק לאחרים שיוכל להיות כקדירה דבי שותפי וצ"ב"], מ"מ אפשר לומר באופן אחר, שזכות רחל שהצילה את לאה מיד עשו עומדת לזרעה שיצליחו להציל את אחיהם מיד בני עשו.

        וראיתי בס' נועם שי"ח – שיחות לימי החורף (סוף עמ' קפב) שכ' וז"ל: ובענין הנסיונות אמרו חז"ל [באסת"ר פ"ז סי' ז וש"נ] עה"פ (אסתר ג ד) ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, א"ר בנימין ב"ר לוי, בניה של רחל ניסן שוה, הה"ד ויהי כדברה אל יוסף יום יום, וכאן כתב ויהי כאמרם אליו יום ויום, וניסן שוה הוא רק ע"י היראה, דע"י יראה עומדים בנסיונות, והוא הכח למחות את כח עמלק אשר הוא מכח דלא ירא אלקים. ע"כ. וע"ע בעץ יוסף ובענף יוסף על המד"ר שם ובס' כרם ד"ל (פר' ויצא עה"פ ויהי כאשר ילדה וגו'). וי"ל דגם רחל עמדה בנסיון הגדול בתתה את הסימנים לאחותה, ולכן יוחסו אליה בזה יוסף ומרדכי. ועי' באיכה רבתי (בפתיחה סימן כד) בגודל נסיונה.