ויקהל (לו ה), ויאמרו אל משה לאמר, מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה.

         והנה בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' קכז) הביא מחכמי מראכש שביארו פסוק זה בדרך דרש, ובאופן הב' כ' לבאר עפ"ד הרב שמנה לחמו ז"ל שהקב"ה מקבל את הנשמה בחזרה עם רבית שכן היא מבונה מכל טוב בתורה ובמצוות. ע"ש.

ועד"ז נראה עוד לבאר פסוק זה בענין שכר המצוות, והוא בהקדם דברי רבינו יונה ז"ל ביסוד התשובה (הנד' בסו"ס שערי תשובה) שכ': והיה נראה [ר"א בן פדת] כפתי בעיני העולם בשביל אהבת מצות הבורא לעסוק בתורה. ואם עשה כן ונפטר בחצי ימיו, נותנין לו שכר כאילו חי כל ע' שנה ימי שנותינו במצוות וכו'.

והנה הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד (פר' עקב סי' ו) כ' לבאר ענין זה עפ"ד הראשונים ז"ל בענין פועל שנאנס בחצי היום, וכן עבד עברי שחלה שלוש ועבד שלוש. ע"ש. וע"ע בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' קפ) ובס' משכיל לדוד להרמ"ז ז"ל (בהנד"מ עמוד רכה) ובמש"כ בס"ד בחי' קדושין (לט ע"ב אות ד).

ולעד"נ להשוות ענין זה למש"כ מר"ן ז"ל בש"ע ח"מ (סימן שלג ס"ח): אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואח"כ אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד, חייב. ע"כ. שכן עיקר השכר בעוה"ב הוא על הצער, כדברי רבותינו ז"ל (במתני' ס"פ ה דאבות) לפום צערא אגרא. ועיקר הצער הוא בהתחלה, וכמו שאמרו בדברים רבה (פ"ז סימן נ): התורה נמשלה בשמן, מה השמן הזה תחילתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחילה ועושה בהן אחרית טובה וכו'. שכן מצוה גוררת מצוה כדאיתא באבות (פ"ד מ"ב), וא"כ הקושי הוא רק בהתחלה. וע"ע במש"כ בס"ד בחי' ברכות (יא ע"ב) ובחי' שבת (פח ע"א) ובחי' פר' ויקרא (א ב). והנה כשאמר לאומן עשה לי דבר פלוני, צריך לשלם לאומן גם את הריוח המגיע לו, וכמו שביאר אאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (מהדורת תשס"ו, ח"א סימן לז עמ' קלה ד"ה ולשון), וכ' שם (ד"ה וביאר) בשם ביאור הגר"א (אות ה) בטעם הדבר, שמכיון שהתחיל במלאכה, נחשב הדבר לקנין לגבי השכירות. ובנידון דידן, ההוצאות של הצדיק הם שני נעוריו, ואילו הריוח הם ימי הזקנה שבהם עובד את ה' ללא צער, וא"כ הקב"ה עליו לשלם לו את ההוצאות והריוח בשלימותם. וע"ע לאאמו"ר נר"ו (שם עמ' קלד אות ג) שכ' שיש לקנוס את המתחרט כשידע על כך מראש. ע"ש. והקב"ה יודע מראש מהו אורך חיי האדם. ועוד כתב שם (עמ' קלה אות ה) בשם שו"ת רעק"א (סימן קלד) שמכיון שציוה לאומן בפירוש שיעשה המלאכה, הרי התחייב בדבר, שלא כן בנידון שלא היה ציווי מפורש. ע"ש.

         ובזה יבוארו דברי הכתוב: 'מרבים העם להביא', זכויות הצדיק הנפטר בקיצור ימים הינם רבות יותר מאשר עשה במציאות, 'מדי העבודה', שכן שכר המצוות הוא לפי העבודה והעמל, 'למלאכה', והרי כבר התחיל הוא במלאכה והוי קנין, 'אשר צוה ה' לעשות אותה', והקב"ה ציוה בהדיא על קיום התורה, וגם הוא ציוה על מיתת הצדיק בקיצור ימים.