ויקרא (א א), ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו'.
   ובס' מראש אמנה למו"ר מהרא"מ שך ז"ל הביא דברי בעל הטורים בשם חז"ל שא' דויקרא זעירא כי משה רבינו רצה לכתוב ויקר בלי א' כמו שנאמר בבלעם, לשון מקרה, ללמד שאין הקב"ה מדבר עמו בקביעות, אך הקב"ה ציוהו לכתוב ויקרא לשון קביעות, ולפיכך כתב משה בא' זעירא, כדי למלאות את ציווי ה', אך יחד עם זאת לנהוג במידת האפשר בענוה. ומרע"ה קבע כן בתוה"ק ללמדנו עד היכן חובת הענוה מגעת. עש"ב. ועי' בס' חבצלת השרון עה"ת (עמ' ד).
   ולכאורה יש לבאר אמאי דוקא הכא לימדנו מרע"ה מידת הענוה. וכן הקשה בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' שמיני תשע"ד דף יד ע"א). ע"ש. ויש לבאר לפמ"ש בס' מראש אמנה הנ"ל (להלן בפסוק ב) שעיקר הקרבנות הוא לבוא לפני ה' בהכנעה [וכדאיתא בקרא (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה. וע"ע בויקרא רבה (פ"ז סימן ב) ובס' שיח שרפי קודש ח"ה (דף לח ע"ד אות ד) ובס' אש דת ח"ב (עמ' תנו-תנז) ובס' תפארת משה (ס"פ יתרו)]. ולכן קבע משה כאן ענין זה.
   והנה אביו קרא לו למרע"ה חבר ואמו קראה לו יקותיאל ועוד נתנו לו כמה שמות כדאיתא בילקוט שמעוני (שמות רמז קסו עה"פ ויהי מקץ שנתים). ודלא כמו שכ' באתר 'דורש ציון' (תשובה 40006) בשם מהרב"צ מוצפי נר"ו שלא קראו לו שם עד שבאה בת פרעה וקראתו משה. וע"ע בסדר הדורות (שנת ב"א שסח). ונקרא רק בשם משה. ועי' בשמו"ר (פ"א סי' כו): אע"פ שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה וכו'. וע"ע לאאמו"ר נר"ו בהגש"פ אהלי שם (עמ' קפא) מש"כ בזה. וי"ל שהוא עצמו בחר שם זה, שהינו בגימ' מקרה, לרמז שהקב"ה דיבר עמו בדרך מקרה דוקא. ומכיון שבחירת שם זה מראה על ענוותו, לכן אף הקב"ה העדיף לקרוא לו דוקא בשם זה. וע"ע במש"כ בס"ד בחי' סליחות לחודש אלול (בפיסקת 'ה' עשה למען משוי ממימיך').
   ובזה יש לבאר גם הטעם שלא נזכר שמו של מרע"ה בפר' תצוה, וביאר בפי' הרא"ש עה"ת דהיינו משום שאמר מחני נא מספרך. ע"ש. ועי' ברש"י (תשא לב לב) שביאר ש'מחני נא מספרך' היינו מהתורה. ונראה לבאר שהיה ב' טעמים ששמו של מרע"ה יוזכר בתורה, מצד גדולת עצמו ומצד היותו מנהיג ישראל, כמו שמצינו ששמו של נשיא המדינה או ראש הממשלה מוזכר בתמידות בספרי ההיסטוריה או העיתונים של אותם שנים בם כיהן בתפקידו. ומרע"ה בענוותו חשב שהטעם שהינו מוזכר בתורה היינו רק בגלל היותו מנהיג ישראל, ולא בגלל גדולתו העצמית כלל, ולכן אמר להקב"ה שאם ישמיד את שונאי ישראל הרי שעליו למחות שמו מהתורה, שכן לא יהיה מנהיגם. והקב"ה מחה שמו מפר' תצוה להראות על ענוותו הגדולה של מרע"ה.
   ומקו'ם י'ש ברא'ש לבאר ע"פ מש"כ בשו"ת דבר משה אמאריליו (ח"א סי' א) שאף שיש לברוח מן הגדולה, מ"מ לאחר שכבר גידלוהו אף גדולי החכמים לא נמנעו מלנהוג בה. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בחי' הש"ס (ברכות כח ע"א). ונ"ל שהענו ושפל עד קצה האחרון אף בהיותו במרום המעלה ממשיך לברוח מהגדולה והכבוד, וכדמוכח מבני בתירא דמייתי להו התם. ולכן אף שאמרו ז"ל (עירובין יג ע"ב) שכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו, לא מיירי בעניו עד קצה האחרון, שמואס בגדולה ובכבוד ומצטער מהם [ועי' במש"כ בס"ד בחי' פר' מצורע (יד ד)], דאמאי יענישו הקב"ה ויצערו בנותנו לו גדולה וכבוד (וראיתי שהביאו בשם הרב שפת אמת ז"ל מגור שהעיר בזה שאמאי יתנו לו כבוד אם סולד בו). ולכן גבי משה רבינו שהיה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, מילא הקב"ה את משאלת לבו, ששמו יהיה משה בגימ' מקרה, ושהא' דויקרא היא זעירא, ושנמחה שמו מפר' תצוה. ושו"ר כיו"ב בס' חפץ חיים עה"ת (מעשי למלך עמ' קצט). והו"ד בקו' קול התורה (גליון נד עמ' ר) ובקו' המאזנים (גליון לא דף יז ע"ב). ואולי זהו הטעם שעם ישראל המרו את פי משה במדבר וביזוהו וחשדוהו וכו', ולכאורה מדוע נענש מרע"ה בצער זה. וי"ל שלטובתו עשה כן הקב"ה, שלא יצטער בריבוי הכבוד שיתנו לו. ושו"ר כיו"ב לאאמו"ר נר"ו בס' סערת אליהו (עמ' נ ד"ה ענותנותו). ע"ש. וכיו"ב ביארנו בס"ד בגליון ספר אהל יעקב (בראשית דף רפו ע"ב) גבי יעקב. ע"ש.
   ומצינו כיו"ב למהר"מ קורקוס ז"ל (מח"ס גדולת מרדכי) שלאחר הפצרות רבות הסכים למינויו כאב"ד מראכש, אולם בהגיע אליו החותמת בה טעו וכתבו 'צב"ד' במקום 'אב"ד', אמר שהוא סימן מן השמים שעליו להיות צעיר בית דין, והתפטר ממשרתו [כן סיפר לי מהר"ר אברהם אלמאליח ז"ל רבה של דימונה. וע"ע בזה בקו' דורות (גליון ג דף יג ע"ב)]. הרי שנאחז בסיבה של מה-בכך לברוח מן הגדולה. וכמו כן ראיתי בס' שערי אהרן על א"ח (ח"ג בקו' שערי אי"ש שבראש הספר עמ' לד) שכ' על מהרא"מ שך ז"ל (מח"ס אבי עזרי ועוד) שבהיות מוסדות החינוך העצמאי במצב כספי קשה, ואם היה נוסע לארה"ב לצורך זה היה יכול לכסות את הגרעון, העדיף שלא ליסוע שכן יכבדוהו שם הרבה 'ואין שמה בור כזה שבו אוכל להשקיע את עצמי מרוב בושה'. וכ"ה בהגש"פ דורש טוב (עמ' תרנו).
   ויש להבהיר שגם העניו הממוצע עליו להיות עניו גם במחשבתו, ולא די שיהיה עניו במעשה בלבד, וכמו שביאר הרב מסילת ישרים ז"ל (פרק כב).
   ועתה ראיתי בהדר זקנים לבעלי התוס' שהקב"ה אמר למשה שלא יכתוב 'ויקר', שכן הוא לשון מגונה. וענה לו משה 'בבקשה ממך, שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עלי הקריאה הזאת, א"ל אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך'. ע"כ. והוא כמבואר.
[הדברים מופיעים באתר יו-טיוב].