תצוה (כז כ), ויקחו אליך שמן זית זך.

וביאר הרמב"ן: וטעם אליך, שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי.

ובהעמק דבר הקשה, וכי לא נאמנים פקידי המשכן ע"ז, ומה יעשו לאחר פטירתו של מרע"ה. ע"ש. והביאו באילת השחר והוסיף להקשות וז"ל: וצ"ב הרי זה דין לעושי השמן שיעשוהו כדין מטיפה ראשונה ומהזיתים שבראש האילן, ומה הצורך שמשה יראה.

         וי"ל שכל דיני השמן הם כדי שיהא זך ביותר, והוא השמן הראוי למאכל המלכים וכמ"ש הראב"ע ז"ל [ועי' ברש"י (ויחי מט כ) שביאר מאה"כ שם "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך", שהכוונה לשמן זית]. ועם ישראל לא הכירו בזה, שכן כולם עבדים היו במצרים, ודוקא מרע"ה שגדל בבית מלכים יכל להבחין בזה. ותו י"ל שמכיון שמשה כבד פה היה שנשרף בגחלים במה שניסהו פרעה, הנה ידוע שהחלש בחוש א' מתחזק לו חוש אחר, וכמו העיור שחוש המישוש מפותח בו ביותר (וכן הוא אף בנולד בריא, וכמו שכתבו החוקרים), וכמו כן מרע"ה חוש הראיה היה מפותח בו ביותר ויכל להבחין בזכות השמן. ואח"כ מרע"ה בודאי לימד לאחרים חכמה זו שהם ימשיכו בה לאחר מותו [ודלא כמי שלא רצו ללמד את אומנותם, ועליהם נאמר בספ"ג דיומא שם רשעים ירקב. ועל מרע"ה אמרו בנדרים (לח ע"א) שנהג טובת עין ולימד מה שידע].
        ועוד יש לבאר שהטעם הוא כדי שעם ישראל ידע ויבין שלא לאורה הוא צריך [וכדאיתא במנחות (פו ע"ב): ויקחו אליך שמן זית זך, אמר רבי שמואל בר נחמני, אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך], ויש כוונות עמוקות באור המנורה הרומזת לחכמה (וראה באור החיים כאן), ולכן היה צורך שיתנו השמן למשה שהיה אב בחכמה [כדאיתא במגילה (יג ע"א). ועי' בר"ה (כא ע"ב) ובפירוש רש"י (מלכים א פרק ה פסוק יא) ובמורה נבוכים (ח"ג פרק נד) ובפירוש הרד"ק (מלכים א פרק ג פסוק ט) ובפירוש הרלב"ג (שם)].

       ואפשר לבאר עוד ששמן המנורה הוא כדי להאיר לאחרים, וכדי להשפיע לטובה על אחרים ולא לרעה ח"ו יש לו לאדם להזהר בכל דבר שיש בו אפילו משום מראית העין בלבד, שלא ילמדו ממנו בטעות לעבור על דברי תורה. ומכיון ששבט לוי וכל מי שנדבה לבו אותו להיות כמותם להאיר לאחרים הקב"ה מפרנסם (וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל), לכן גם המנורה נעשתה מאליה ולא ע"י בשר ודם. וכמו שביאר כל זה הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל, והו"ד בעלון מאורות (פרשת תרומה תשפ"ו). ע"ש [ובזה יבואר הטעם שהדלקת המנורה כשרה בזר (וכדאיתא במנחות פח ע"ב. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהלכות ביאת מקדש ה"ז), וכמ"ש הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל שם שה"ה כל מי שנדבה רוחו אותו להיות כשבט לוי, הרי הוא קודש קדשים והקב"ה מפרנסו]. ולכן השמן היה צריך להיות זך ביותר, שלא יהיה עכור ולו במעט, ומרע"ה היה יכול לבדוק ברוח קדשו כל דבר אם הוא זך והוא ללא שום תערובת פסול, וכמ"ש בס' בן יהוידע (סנהדרין צג ע"ב ד"ה רבא), שהיה שופט ודן ברוח הקודש כמו שנאמר (יתרו יח כא) ואתה תחזה [וביאר שבזה נשתוו משיח ומשה. ע"ש. ויבוארו בזה דברי הזוה"ק שמשה משיח (וראה במש"כ בזה בס"ד בשלמא בעלמא ישעיה יא א)], ולכן יש להביא את השמן לפני משה, לרמז על מעשיו של האדם שיש לבודקם עד כמה שאפשר כדי שלא ילמדו מהם אחרים לרעה ח"ו.

         וכיו"ב יש לבאר מה שכתב מהר"י אברבנאל בפי' עה"ת (בפרשתנו) שמרע"ה היה לו להניח בעצמו את שם המפורש בתוך החושן. ועי' במש"כ בזה חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה. והוא בעצמו היה לו לעשות הדבר, כי החושן מכפר על עיוות הדין, שמכיון שמרע"ה דן ברוה"ק וכנ"ל, לא היה שייך בו עיוות הדין, ולכן הוא בלבד יכל להניח שם את שם המפורש לכפר על עיוות הדין.

לשמיעה לחץ כאן.