תצוה (כז כ), ויקחו אליך שמן זית זך.

וביאר הרמב"ן: וטעם אליך, שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי.

ובהעמק דבר הקשה, וכי לא נאמנים פקידי המשכן ע"ז, ומה יעשו לאחר פטירתו של מרע"ה. ע"ש. והביאו באילת השחר והוסיף להקשות וז"ל: וצ"ב הרי זה דין לעושי השמן שיעשוהו כדין מטיפה ראשונה ומהזיתים שבראש האילן, ומה הצורך שמשה יראה.

         וי"ל שכל דיני השמן הם כדי שיהא זך ביותר, והוא השמן הראוי למאכל המלכים וכמ"ש הראב"ע ז"ל [ועי' ברש"י (ויחי מט כ) שביאר מאה"כ שם "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך", שהכוונה לשמן זית]. ועם ישראל לא הכירו בזה, שכן כולם עבדים היו במצרים, ודוקא מרע"ה שגדל בבית מלכים יכל להבחין בזה. ותו י"ל שמכיון שמשה כבד פה היה שנשרף בגחלים במה שניסהו פרעה, הנה ידוע שהחלש בחוש א' מתחזק לו חוש אחר, וכמו העיור שחוש המישוש מפותח בו ביותר (ואולי כן הוא אף בנולד בריא), וכמו כן מרע"ה חוש הראיה היה מפותח בו ביותר ויכל להבחין בזכות השמן. ואח"כ מרע"ה בודאי לימד לאחרים חכמה זו שהם ימשיכו בה לאחר מותו [ודלא כמי שלא רצו ללמד את אומנותם, ועליהם נאמר בספ"ג דיומא שם רשעים ירקב. ועל מרע"ה אמרו בנדרים (לח ע"א) שנהג טובת עין ולימד מה שידע].
        ועוד יש לבאר שהטעם הוא כדי שעם ישראל ידע ויבין שלא לאורה הוא צריך [וכדאיתא במנחות (פו ע"ב): ויקחו אליך שמן זית זך, אמר רבי שמואל בר נחמני, אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך], ויש כוונות עמוקות באור המנורה הרומזת לחכמה (וראה באור החיים כאן), ולכן היה צורך שיתנו השמן למשה שהיה אב בחכמה [כדאיתא במגילה (יג ע"א). ועי' בר"ה (כא ע"ב) ובפירוש רש"י (מלכים א פרק ה פסוק יא) ובמורה נבוכים (ח"ג פרק נד) ובפירוש הרד"ק (מלכים א פרק ג פסוק ט) ובפירוש הרלב"ג (שם)].

לשמיעה לחץ כאן.