כי תשא (ל טו), העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לכפר על נפשותיכם.

ואפשר לבאר שכדי לכפר בעינן שהאדם יהיה עניו [כמאה"כ (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה. ועי' בויקרא רבה (פ"ז סימן ב) ובס' שיח שרפי קודש ח"ה (דף לח ע"ד אות ד) ובס' מראש אמנה (עמ' רטז) ובמש"כ בס"ד להלן בחי' ויקרא (א א)], וכמו שביאר במאיר עיני ישרים בשם ס' שפתי כהן, שמחצית השקל דוקא, כדי שיחשוב האדם שהינו חצי ולא שלם. וע"ע שם בשם ס' באר מים חיים.

ולכן אומרים לעשיר שלא ירבה אלא יתן כמתנת העני [ושו"ר שכ"כ באוצר המדרשים בשם פסיקתא זוטא, שהעשיר לא ירבה שלא יתרברב על העני. ועי' בדעת זקנים לבעלי התוס' ובמדרש תנחומא (פר' כי תשא סימן ג)]. וכן לעני אומרים לא שלא יחשוב שיש לו פחות עוונות מהעשיר, מכיון שאין לו נסיון העושר [ובפלא יועץ (ערך עשירות) כ' שנסיון העשירות גדול מנסיון העוני. וע"ע במש"כ בס"ד בחי' בראשית (ו יג)], אלא עליו להרגיש בענוותו שהינו מלא חטאים [דגם בזה שייכא ענוה שיחשיב עצמו לרשע, כדאיתא בנדה (ל ע"ב) שאפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. ועי' ביומני טאלנא (עמ' קצא) ובמש"כ בס"ד בחי' התפילה (בשחרית של שבת על וה' ער וכו'). ודלא כמ"ש מהר"מ מאזוז נר"ו במאמרו בקובץ אור תורה (אד"ב תשע"א עמ' תרלד) שרק לרשעים יש לב נשבר בגלל חטאיהם. ע"ש. ולדברי הש"ס שכל אדם יחשיב עצמו לרשע, א"כ גם הצדיקים הם נשברי לב. וע"ע בס' רב ייבי (תהלים לד יט, דס"ו סע"ג) ובס' אש דת ח"ב (עמ' תנו). אולם יש להעיר מדברי המשנה באבות (פ"ב מי"ג) ואל תהי רשע בפני עצמך. וביאר הרמב"ם בפיהמ"ש: כשיחשוב אדם עצמו חסר, לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו. והו"ד בפי' הרע"ב. ועי' בתפארת ישראל (יכין אות קכח). ובמחזור ויטרי הביא ראיה לזה מדברי הגמ' (קדושין מ ע"ב) שלעולם יראה האדם את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב. ושוב הקשה מדברי הגמ' בנדה הנ"ל שהיה בעיניך כרשע, ותירץ דהכי קאמר כדי להחזיק ביראתך ולהיטיב דרכך יותר ויותר. עכ"ל. ובהערות שם הביאו שכ"כ כיו"ב בערוך לנר (נדה שם). וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"י א"ח ס"ס מה), ובספרו חזון עובדיה (ימים נוראים עמוד רעג) ובקובץ הערות וביאורים (סוכות תשע"ג עמ' כו). ועוי"ל עפ"ד מהר"ל מפראג ז"ל בגור אריה (מצורע יד ד) שביאר לגבי מדת הגאוה שדוקא כשהאדם חטא בה אז צריך להתרחק עד הקצה האחר, כדי שיגיע בסופו של דבר לדרך האמצעית. ועי' במש"כ בזה להלן (בחי' פר' מצורע). ועפ"ז י"ל דלכן איתא בנדה שכשאומרים לך שאתה צדיק, ועי"ז עולה בך מדת הגאוה, מיד היה בעיניך כרשע כדי שע"י תגיע למדת הענוה במיצוע]. ועי' בס' אמת ואמונה (סי' תיח) בשם מהרמ"מ מקוצק ז"ל על מה שאמרו במתני' (סוף מנחות) אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, שהעני פשיטא שמכוון לבו לשמים, ועל העשיר היא התביעה שאף הוא יכוון כן. עכ"ל. וכ"כ בס' אמת מקאצק תצמח (סי' תתרצא) בשם בנו מהר"ד ז"ל. ולפי"ז יכול העני להתגאות ולומר מכיון שאני מכוון לשמים יספיק לי לתת פחות ממחצית השקל, ולכן אמרה תורה שיהא ענו ולא ימעיט.