ויחי (מח כ), יברכך אלהים כאפרים וכמנשה.

         וכ' הרב הנצי"ב ז"ל בס' העמק דבר (בהרחב דבר) וז"ל: והנה בתרגום יונתן איתא ע"ז המקרא שבשעת המילה מברכין ככה, והענין שידוע שאינו ראוי לברך את האדם אלא מעין ברכותיו שברכו ה' עד כה, לעשיר בעשרו ולחכם בחכמתו, וכמו שכתבתי בספר דברים (טז יז), וא"כ אין ראוי לברך למי שאינו עוסק בתורה שיהיה כאפרים, וכן למי שהוא אינו עוסק בהויות העולם שיהיה כמנשה, אבל בשעת מילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל ישימך אלהים כאפרים, אם יהא עוסק בתורה יצליח כמוהו, וכמנשה, אם יהיה עסוק בהויות העולם יהי כמנשה. ע"כ. וכ"כ בס' כתב סופר עה"ת. וע"ע בס' עלי זבח (בהקדמה עמ' ז). ולא יישבו אמאי דוקא ביומא דמהולתא, ולא בכל ימי קטנותו שעדיין לא ניכר להיכן נטיית לבו. ועי' במה שביארו בזה בתפארת יהונתן ובבית ישראל עה"ת.

         ואפשר לבאר עפמ"ש בס' מתורתו דרבי אלעזר (מהדורה שניה עמוד ס) על הגרא"מ שך ז"ל בזה"ל: כשמרן זצ"ל ניחם אבלים אצל הח"כ לשעבר הרב יצחק פרץ, הגיע שמעון פרס, ובין הדברים סיפר, שהחפץ חיים היה הסנדק שלו. מרן זצ"ל צעק בפני כל הנוכחים: הוא שקרן. כשהוא יצא, שאלו את מרן זצ"ל מאיפה הוא ידע? אמר להם מרן זצ"ל: אם החפץ חיים היה הסנדק שלו, הוא לא היה יוצא כזה בריה. ע"כ. ובס' ארי עלה מבבל (עמ' לג בסופו) כ' ששאלו לח"ר עובדיה צדקא ז"ל במה זכה לכל החסידות והמעלות הטובות, והשיב שהיה צריך להיות עוד יותר חסיד ויר"ש כי הסנדק בברית המילה שלו היה הרב בן איש חי ז"ל והמוהל היה אחיו, ואין לשער עד כמה קובעים הסנדק והמוהל את מהלך החיים של הרך הנימול. עכת"ד. וע"ע שם (עמ' סז) ובס' ילקוט יוסף על פורים (דף רנא סע"ב) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון רפד דף כט סע"ב) ובאתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 3946 ומס' 5853) ובס' MAKING OF A GODOL מהדו"ב (ח"א עמ' כ). ומהר"מ מאזוז נר"ו במאמרו הנדפס בקו' אור תורה (שבט תשע״ב עמ׳ תנג) הביא דברי הלבוש (י״ד סי׳ רסד) שיש לאדם להדר אחר מוהל ובעל ברית (סנדק) היותר טוב וצדיק, שיכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה, ויגרום שגם הולד יהא כמותם. ע״ש. וכ"כ בערוך השולחן (י"ד סימן רסד אות יא). ואאמו"ר נר"ו בס' ואביטה אורחותיך (עמ' רלז) כתב שכוונת אבי הבן בשעת המילה מעצבת את דמותו לכל החיים. ע"ש. וכ"כ עוד בס' ברית ותורה (עמ' ה). ולפי"ז מובן אמאי דוקא בשעת המילה מברכים אותו בזה, שכן באותה שעה נקבעת דמותו לעתיד.

ובעיקר מש"כ בס' מתורתו דרבי אלעזר הנ"ל, שאלתי על זה למהר"ר הלל זקס ז"ל, נכדו של הרב חפץ חיים ז"ל, בביקורו בעי"ת מיקסיקו יע"א (ביום י"ב שבט תשע"ג), ואמר לי שנראה שצדקו דברי מהרא"מ שך ז"ל, שכן מעולם לא שמע שהרב חפץ חיים ז"ל היה סנדק, ואף כשנולד הוא ז"ל הורה הרב חפץ חיים ז"ל שמהרח"ה אייגש ז"ל (מח"ס מרחשת) יהיה הסנדק, וכשנולד אחיו הורה שמהרח"ע גרודזינסקי ז"ל (מח"ס אחיעזר) יהיה הסנדק. עכ"ד ז"ל. אולם שוב אמר לי מהרש"א לוין נר"ו (ראש ישיבת חפץ חיים בארגנטינה) בביקורו בעי"ת מיקסיקו יע"א (שבט תשע"ג), שלא נכון הדבר, שכן הרב חפץ חיים היה הסנדק של דודו שברית המילה שלו נערכה בעת ביקורו של הרב חפץ חיים ז"ל בעירו גרייבא. גם סיפר לי מהרש"א לוין נר"ו הנז' בקשר לזה בשם מהרי"י קנייבסקי ז"ל (מח"ס קהילות יעקב) שפעם היה סנדק לתינוק א', ושוב יצא לתרבות רעה, ובא אביו לטעון להרב ז"ל שאיך אירע לו כך, אם חכם כמותו היה הסנדק, ושאלו הרב ז"ל מי הוליך את התינוק למילה, ומי החזיקו בשעת הברכות, ומי זימן בסעודת המילה, ובשומעו התשובות אמר שאכן נודע הדבר שאין הוא אשם. 
[נדפס ברובו בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קכד דף יג ע"ב). לשמיעה: כאן].

ויחי (מח ח), וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה.

לכאורה קשה, וכי לא הכיר יעקב את נכדיו, ותגדל התמיהה באפרים שהיה רגיל לפני יעקב בתלמוד והלך למצרים להודיע לאביו על מחלת יעקב (וכמ"ש רש"י לעיל מח א).

ולכאורה אפשר לתרץ עפ"ד הכתוב להלן (בפסוק י) ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות. אולם מה נעשה להנאמר וירא ישראל את בני יוסף. ושו"ר בתוס' השלם עה"ת (אות ב ואות ט-י ובפסוק י אות ו-ז) שהעירו בזה, וכ' כי ראה צלמם, ולא הכיר בצורה. ע"ש. ובפי' רב שמואל בן חפני גאון כ' ש'וירא' דהכא היינו וידע כתרגום אונקלוס. וכיון לדעתו בס' למיסבר קראי (מהדורת תשס"ה, בהערות על הראשונים שבסוה"ס דף ג סע"ב). ע"ש.

ועפ"ד רש"י שיעקב שאל מהיכן יצאו אלו שאינם ראויים לברכה מבואר. ושו"ר להרמ"ז ז"ל בס' אהל יעקב שכ' ע"ד רש"י אלו וז"ל: לא שלא היה מכירם, דהא אפרים היה רגיל אצלו וכו'. ע"כ. וכן ביאר להדיא בתוס' השלם עה"ת (אות ו).

         ועוי"ל שיעקב שאל את יוסף על מצבם הרוחני של אפרים ומנשה [ושאלתו היא אם הגיעו עד ה"מי", ויבואר עפמ"ש הרמ"ז נר"ו בס' דרך השלמות על משלי (עמ' שלו) לבאר הפסוק אשת חיל מי ימצא, וז"ל: רק בכח מי למצוא, רק מי שכל מציאותו בעולם למען הכיר את ה"מי". הוא אינו רואה בעולם וכל אשר בו תכלית, אלא אמצעי להכרת ה"מי", כמו שנאמר (ישעיה מ כו) [כצ"ל] וראו מי ברא אלה. ע"כ. וכוונתו לדברי הזוה"ק (בהקדמה דף א ע"ב). וע"ע בקו' המעין (ניסן תש"ע עמ' לז)]. ואע"ג שהכיר את אפרים מלימודו אצלו, י"ל שיעקב ידע שיוסף הכיר יותר את פנימיות בניו. ועוי"ל שהשפעת מצרים היתה כ"כ רעה שחשש יעקב שמא בנסיעתו מגושן לספר ליוסף ירד ממדרגתו. 
         [נדפס בחלקו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצג)].

ויחי (מז לא), וישתחו ישראל על ראש המיטה. ופרש"י, תעלא בעידניה סגיד ליה.

ובקיצור מזרחי כתב לבאר שיש חודש א' שהשועל הוא מלך על כל החיות ועל אותו החודש אומר תעלא בעידניה. ע"כ. והובא בשפתי חכמים. וכ' בס' לקוטי שיחות (כרך לה פר' ויחי שיחה א) שעד"ז כתב בבאר מים חיים (לאחי המהר"ל) על פרש"י כאן.

וראיתי בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון ה וגליון צ עמ' י) שכ' להסתפק באיזה חודש השועל מולך. ואפשר שהוא חודש אב, שבו נתקיים מאה"כ (איכה ה יח) שועלים הלכו בו. ועוד שכן מנ"א הוא השפל שבחודשים, שכן בו מזלם של ישראל שפל, ולכן אין לדון בו עם נכרי (כדאיתא בתענית כט ע"ב), וכמו כן השועל הוא השפל שבחיות, וכמ"ש הרא"ם ז"ל כאן. ובערוך לנר (סוף מכות) ביאר ענין השועל בבהמ"ק הב' שמרמז על שנאת חנם שבגללה נחרב. ע"ש. ועי' בזוה"ק (פר' תרומה דף קמח ע"א): כיון דדא אתפרש מעלאה כביכול למיהוי רישא לשועלים, כדין אקרי קטן.

גם ראיתי בס' מגדל דוד להרדב"ז (עה"פ אחזו לנו שועלים, בהנד"מ דף קי ע"ב) שביאר ענין כוחות סטרא דשמאלא שדימה הכתוב לשועלים, וז"ל: ומה השועל הזה עולה בחומות ונכנס לגנים ופרדסים וכרמים ומשחית ומחבל פירות הגן, כד"א (נחמיה ג לה) אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם, כן הכוחות הללו עומדות חוץ לעגולת הקודש, וכוונתם לעלות בחומת עגולת הקודש ולפרוץ גדרה, ולהרוס אבניה, לבוא בהיכל קודש וליכנס בתוך הגן הנעול, ולגנוב השפע היורד מלמעלה דרך החורין והסדקין, כי מה שגונבים הוא ערב להם וכו'. ע"ש. ובזה יובן הטעם ששועלים הלכו במקום המקדש, ולכן השועל מולך בחודש אב.

והוסיף לי בזה אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו (מח"ס פריו יתן) את דברי חז"ל שביארו מאה"כ (דניאל ד יד) 'ושפל אנשים יקים עלה' על נבוכדנצר. ע"כ. והוא בילקוט (דניאל פרק ד סוף רמז תתרסב). וע"ע בפי' הרלב"ג (בדברי התועלת לספר דניאל אות לב) מש"כ בזה.

ועי' באור החיים (בלק כד יז) ובפי' המלבי"ם (דניאל ד יד) שביארו מאה"כ 'ושפל אנשים יקים עלה' על מלך המשיח [ומהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) כתב במערכותיו הנד' בקו' כתר מלוכה (גליון ה דף י רע"ב) שפירוש זה של הרב אור החיים נכתב ברוה"ק. ודבריו חזרו ונדפסו בספרו אסף המזכיר (ערך גאולה הב')]. ועי' בס' עיני העדה ח"ב (דניאל דף קל ע"ב) מש"כ בזה. ואמרו חז"ל (במדרש זוטא) שהמשיח נולד בט"ב [וכן הוא בב"י (א"ח סי' תקנד). ובס' תפארת יעקב (פרשת וירא עה"פ ולא ידע בשכבה ובקומה, ובסוף הפרשה עה"פ הלא מצער היא) כתב שכן הוא באיכ"ר. וע"ע בויכוח הרמב"ן (דף טו ע"ג והלאה)]. וכ' בס' פרי צדיק (לר"ח אב) שכן הוא בכל דור ודור. ע"ש. וכ' בס' שער יששכר (מאמר הירחים ח) שבחודש אב יתגלה משיח צדקנו שנולד בתשעה באב. עכ"ל. ולכן הוא החודש שהשועל מולך שהוא השפל שבחיות. וע"ע בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון צב עמ' ט-י). 
        [נדפס בחלקו בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון צא דף טו ע"א וגליון צז עמ' ט)].

ויחי (מז ל), ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם.

וכ' הרב מר זקני ז"ל בס' פרשת ראה (דף לח ע"ב) וז"ל: וקשה, הול"ל לפני קבורתם, וכי שייך לומר שנקברו ב' וג' בקבר אחד בתמיהה. ואפשר יע"ן בהקדם מ"ש הרב חיד"א זלה"ה בנחל קדומים משם רבינו אפרים ז"ל ע"פ על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ר"ל בנחלת מ', שהיא א"י אשר היא מהלך מ' יום. ע"כ. יעו"ש. ומעתה אף אנן נמי נימא הכי, וקברתני בקבורת מ', שכל מאוויו לקבורת א"י מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בתחיית המתים, כמ"ש בתנחומא סדר זה. יעו"ש. ועיין מה שהארכתי עפ"י הקדמה הנז' בדרשותי בסה"ק יפות מרא"ה, לך נא רא"ה. ע"כ.

ונראה להמתיק הדברים עפמ"ש הרב מר זקני ז"ל בס' טובת מראה (סימן א) שמתי א"י חיים מ' שנה קודם מתי חו"ל. עש"ב. וזהו אומרו "בקבורת מ'", בקבורה שבה חיים מ' שנה לפני שאר מתי העולם. ואע"ג שצדיקים כיעקב חיים מיד בביאת המשיח, וכמ"ש הריטב"א (תענית ל ע"ב) [וע"ע בזה בס' העיקרים (במהדורה המנוקדת מאמר ד פל"ה. וע"ע במהדורת ורשא ובפי' עץ שתול שם) ובס' אוצרות אחרית הימים ח"א (פ"ה הערה טז ופי"ג הערה ג) וח"ג (פי"ח הערה א-ב) ובס' חמדה טובה (עמ' שכז) ובמש"כ בס"ד בחי' ליומא (ה ע"ב)], מ"מ י"ל דדרך ענוה נקט שאין הוא ראוי לחיות אלא אח"כ עם המון העם [וראה בכיו"ב במש"כ בס"ד בגליון ספר אהל יעקב להרמ"ז מהר"י טולידאנו (ויחי מז כט ד"ה אל) במה שלא החשיב יעקב עצמו לצדיק]. 

[נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצג) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד יא)].

ויגש (מה ג), ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

וביאר בס' בית הלוי עה"ת, שנבהלו מפני שהוכיחם בדבריו שמדוע חוששים שמא ימות יעקב אם לא יחזור בנימין, ולא חששו כן במוכרם את יוסף. עש"ב. ועי' במש"כ בס"ד בחי' לפר' שלח (יד מה).

         ונראה לבאר דעת השבטים בזה, שבהכירם את חוזק לבו של יעקב, שלא פחד מעשו ומלבן, וביודעם את גודל בטחונו בהשי"ת, לכן לא חששו לשלומו במוכרם את יוסף, אולם כשראו כמה הצטער וסבל וימאן להתנחם, נזהרו מאוד שלא ישכל גם את בנימין. 

ויגש (מד יח), ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני וגו'.

כתב הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה כאן וז"ל: יש לרמוז שכונת יאודה למתק הדינין מעליו ע"י צירוף הוי'ה אדנ'י, לכן ויגש אליו יאודה ויאמר בי אדני, ר"ל שאני יש בי שם אדון העולם שהוא הוי'ה ב"ה בשם יאודה שהוא רחמים, ועתה באתי אליך שאתה מלך הרומז לדי'ן, כי דינא דמלכותא דינ'א, לכן ויאמר, רצוני שעכשיו יהיה בי אדני ג"כ, והוא ע"י שידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, כי אות ראשונה של תיבת יוסף ואות אחרונה הם כמו אזנים מכאן ומכאן, והם יו'ד פ'ה י'ף גימ' צ', וע"י שאדבר דבר אחד [כי תיבת דבר יתירא היא, וכמו שהעיר הרמ"ז מהרי"ט ז"ל בס' אהל יעקב] יהיו צ"א, גימ' הוי'ה אדנ'י, אזי יתמתקו הדיני'ן, ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, ר"ל כמו פרעה הוא הער'ף הרומז לדינין כן אתה מלך הרומז לדי'ן מדי'נא דמלכותא, וע"י המיתוק הנז' אל יחר אפך בעבדך. וק"ל. ע"כ. וכתב עוד (להלן ד"ה א"נ ויגש) ש'כמוך' גימ' אלד'ים.

וע"פ הדברים האלה יש להוסיף על מה שכתב עוד הרמ"ז ז"ל שם עה"פ אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח, וז"ל: המפז"ל פי' דרך רמז על נרות חנוכה, היש לכם א"ב, ר"ל לילה א' אחד לילה ב' ב', או לילה א' ח', ונאמר אל אדוני יש לנו א"ב על סדר א"ב כסברת הלל הזקן. ע"כ. וכ"כ מדנפשיה בס' תורת משפחת דלויה (סוף עמוד תקה). והנה כתב בס' בני יששכר (חודש סיון מאמר ו אות א) בשם הרב קול ברמה בשם האר"י, שלעת"ל שיהיה הגבורות למעלה מן החסדים, יהיה הלכה כבית שמאי. וכ"כ מהר"ק שפירא ז"ל הי"ן בס' אש קודש (עמ' צז) בשם האר"י ז"ל, שלעת"ל הלכה כב"ש. וע"ע בס' שער יששכר (מאמרי כסלו טבת מאמר ימי אורה אות ע) ובס' מגדים חדשים עמ"ס עירובין (יג ע"ב ד"ה והלכה כבית הלל). ואפשר שבתשובת יהודה ליוסף שהדליקו כבית הלל שהם מצד החסדים ולא כבית שמאי שהם מגבורות, גרם למיתוק הדינין שביוסף מצד דינ'א דמלכות'א [אלא שיש להעיר ממה שדנו אם גם בחנוכה הלכה כב"ש לעתיד לבוא, שכן אין במחלוקת זו קולא וחומרא, וא"כ אין בה גבורות וחסדים, עי' בקובץ האוצר (גליון לז עמוד קמ)].

 והנה בס' בית הלוי עה"ת (ד"ה גם) הקשה שבכל דברי יהודה לא מצינו לו לא בקשה ולא טענה חדשה רק חזרת הדברים בקיצור מה שהיה ביניהם מהתחלה עד עכשיו. ע"ש. ולהנ"ל יבואר שכל מה שאמר יהודה הוא למיתוק הדינין.         

[נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצב), וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ט)]. 

מקץ (מב יא), כלנו בני איש אחד נחנו.

המפרשים עמדו על השאלה שמה השיבו בזה האחים ליוסף שהאשימם שהינם מרגלים, עי' בדעת זקנים ובספורנו וברשב"ם וברמב"ן ובפי' רבינו ישעיה השני (הנד' בקובץ אוצר טוב שנת תרמ"ה-תרמ"ו גליון ג עמ' יד) ובאור החיים ובכלי יקר ובשפתי חכמים (אות ק).

ונראה עוד לבאר עפמ"ש בס' בני חביבי (ואתחנן עמ' צא) ובס' ספורו של יום (כא שבט) על מהר"ח מוואלוז'ין ז"ל (מח"ס נפש החיים ועוד) שאמר לקיסר נפוליאון שיפסיד במלחמה נגד צבא רוסיה החלש, מכיון שצבא נפוליאון החזק היה מורכב מחיילים מעמים שונים ולכן אין האחדות שורה ביניהם, ואין דעתם מכוונת לדבר אחד, שכל אחד לוחם מטעם אחר, משא"כ בצבא רוסיה. ע"ש. וע"ע בס' משיחי השקר ומתנגדיהם (מהדורה מורחבת עמ' תקיג הערה נד). ואולי זו כוונת האחים לאיים על יוסף בעקיפין באומרם לו שלא יוכל להם אם ירצה להזיקם, שכן הם בני איש אחד והאחדות ביניהם נותנת להם כח. ועי' בב"ר (פצ"א סימן ז) שאמרו לו שבאים למיקטל או לאיתקטלא. והו"ד בבעל הטורים כאן. ע"ש.

ועוי"ל עפמ"ש בס' מאי חנוכה (מהדו"ת עמ' רד) שהאחים השליכו את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים כדי שחיותו תהיה ע"י נס, ודמי לנידון רבי זירא שדנו בו הפוסקים אי שריא אשתו לשוק לאחר שחיה מחדש, ורצו לדונו באותו דבר ממש שנחלקו בו, אי בהמה שנבראה ע"י ספר יצירה דינה כבהמה רגילה לענין אבר מן החי או לא. ע"ש. וע"ע במש"כ בס"ד בחי' לפר' וירא (כב יב). ועפ"ז י"ל דהאחים ענו ליוסף בזה על שאלתו שמדוע התעכבו מלחפש את יוסף עד עתה [כמ"ש בשפתי חכמים (אות ק) שזו היתה טענת יוסף אליהם], ואמרו לו שרק עתה באו כי "כולנו בני איש אחד נחנו" וערבים הם עליו [ואף שלא היה קיים עדיין דין ערבות, מ"מ לדעת רב נסים גאון (בהקדמתו לפי' עמ"ס ברכות) כל המצוות שהסברא נותנת לקיימן חייבים בהן בני נח (וע"ע במש"כ בס"ד בחי' נזיר סא ע"א), וערבות על אח הוא מילתא דמסתברא], ולכן באו לחפש את יוסף לראות שלא יטמע בין הגויים ולא יקיים המצוות, ובאו רק עתה שכן עתה מלאו כ' שנה להשלכתו לבור, ומכיון שאז חיה ע"י נס נהיה בריה חדשה וכקטן שנולד דמי, ובגיל כ' הרי ענשינן מן השמים (כדאיתא בשבת פט ע"ב), ולכן באו לעת כזאת, ולא חששו לבוא קודם [ועי' בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סימן שיז) שכ' דדוקא ישראל מחויב במצוות מגיל י"ג הל"מ, משא"כ בבני נח מכיון שהגיעו לכלל דעת הרי הם חייבים. ועי' בשו"ת צפנת פענח (סימן קא) ובס' חבצלת השרון למהר"מ קרלבך נר"ו (בראשית עמ' תקכח) מ"ש בזה], כי ידעו שבידי אדם לא יענישוהו, שכן המצרים עצמם לא היו מקיימים המצוות [ודברינו אלה לא יכונו לדברי בעלי התוס' (תוס' השלם עה"ת פר' וישב לח ז אות ו-ז) שכ' במעשה דער ואונן שפחות מגיל כ' כבר מענישים בידי שמים אם באו לכלל שלימות הדעת. ע"ש. וע"ע בתוס' השלם שם (אות ה)].

ואפשר עוד ליישב שהחשד שהם מרגלים מבוסס על העובדה שהיו כולם יפי תואר, וכמו שציין שכלי יקר, ובד"כ שולחים מרגלים יפי תואר שדבריהם נשמעים יותר (עי' ב- http://www.global-military.com/most-of-the-russian-spy-suspects-are-handsome-men-and-beautiful-women.html שכן היה מעשה במרגלים רוסים בארה"ב). וע"ז ענו השבטים שכולם בני איש אחד, בני יעקב אבינו דשופריה מעין שופריה דאדה"ר כדאיתא בב"ב (נח ע"א), ולכן בניו גם הם יפי תואר.

[נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצא). נדפס כולו בקו' פני חמה (מקץ תשע"ב)].