מקץ (מב יא), ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים. ופרש"י: נער, שוטה ואין ראוי לגדולה וכו'.

    והרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (לעיל פסוק א ד"ה ויהי הג') כתב להקשות בשם מהר"ד דייטש ז"ל [מח"ס אהל דוד], שמכיון ששר המשקים היה שונא את יוסף, והיה ירא שיעלה לגדולה, לכך אמר נער עבדי עבד וגו', א"כ למה לא הלך שר המשקים ליוסף וסיפר לו שכך וכך חלם לו, ואת אשר יפתור לו יגיד הוא אח"כ לפרעה ויקבל שכרו. ותירץ שאינו דומה חלום של מלך לחלום של הדיוט. ע"ש.

    ואפשר עוד ליישב שמכיון שיוסף היה פותר החלומות ע"י נבואה [כמ"ש בס"ד לעיל (בהפטרת וישב)], לא העיז שר המשקים לרמותו.

    גם אפשר שאע"ג ששר המשקים המליץ על יוסף, לא רצה לקחת אחריות בעצמו על פתרונותיו, שמא לא יפתור נכונה ויקצוף עליו פרעה עוד הפעם (ואולי לכן גם אמר 'נער עברי עבד', כדי שאם יטעה יוסף לא יוכל פרעה להאשימו, שכן הוא יוכל לטעון להגנתו שכבר הזהירו שהינו נער ועברי ועבד ואינו ראוי לאימון מלא).

    גם י"ל שמכיון שהבטיח לו לאחר פתרון חלומות שיזכירנו לפני פרעה ולא עשה כן, לא הרהיב בנפשו לבקש ממנו פתרון נוסף [וראה בברכות (נו ע"א) את הסיכון בבקשת פתרון ללא תשלום].

    ועוד י"ל שבית סוהר זה היה שמור במיוחד, שכן היה המקום אשר אסירי המלך אסורים [כמאמר הכתוב (לעיל לא כ), וראה בדברי הרמב"ן שם שהיה זה בית סוהר מיוחד], ושר המשקים לא היתה לו רשות להיכנס שם.

    גם י"ל שכשפותרים חלום יש לקחת בחשבון גם את מה שרואה הרואה הפותר בהתנהגות חולם החלום, ולכן הדבר אינו אפשרי על ידי שליח. וראה בכיו"ב בס' אוצר הפרשה לאאמו"ר נר"ו (וישב מ טז) שביאר שלכן פתר יוסף את חלום שר האופים למיתה כי ראה שהיה מפחד מאוד. ע"ש.

    ועוד י"ל שלכן נקרא יצר הרע כסיל [כמאמר הכתוב (קהלת ד יג), ועי' ברש"י שם], כי הרשע הכסיל בחושך הולך (כמאמר הכתוב בקהלת ב יד) דהיינו שאין לו דרך סלולה בחיים ולפעמים הולך בדרך זו ושוב פונה לדרך אחרת ללא סיבה מספקת, אלא הולך אחר תאות לבו ורצון יצרו (וראה בראב"ע בקהלת שם שביאר שהכסיל בחושך ילך לא ידע במה יכשל), ולכן גם רשעים מלאים חרטות [כמבואר בס' שבט מוסר (פרק כה) מש"ס נדרים (ט ע"ב). ועי' במש"כ בס"ד בחי' מנחות (נג ע"ב)] וא"כ לא קשה הענין ששר המשקים כפר בטובתו של יוסף מצד אחד, ומצד שני לא רצה לרמות את פרעה שפותר החלום מדעתו [ואפשר לבאר ששר המשקים הגדיר עצמו כאיש אמת, ולכן לא רצה להתפאר בפתרון שאינו משלו, ולכן גם רצה לומר האמת לפרעה שיוסף הוא נער עברי עבד ולא ראוי לגדולה. וכן הוא הדבר כשהאדם אמת אמת תפסיה, וראה בס' אהלי שם לאאמו"ר נר"ו (א"ח סימן א ס"א) שבהרבה מקרים עבד ה' יש לו לשקר, ואין לומר אמת תמיד].

    ועוד י"ל שהקב"ה סותר בינת נבונים (כמאמר הכתוב בישעיה כט יד) כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (כמאמר הכתוב במשלי יט כא) ולכן אף אם עלה בדעת שר המשקים ענין זה לילך אצל יוסף ולומר הפתרון שלא בשם אומרו, מ"מ הקב"ה ביטל עצתו וקלקל מחשבתו, ובעל כרחו אמר לפרעה שיוסף הוא הפותר.

    וכיו"ב יש לבאר הטעם שלא קיבלו עבדי פרעה את טיעון הקל וחומר של השבטים (להלן מד ח) 'הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב' (וראה ברש"י שם), שכן הרשע אינו פועל ע"פ הגיון אלא מלא סתירות, וכיו"ב ביארו המפרשים הפסוק (משלי יז טו) מרשיע צדיק וגו' (ראה במש"כ בס"ד בשלמא בעלמא שלח יד מה).

מקץ (מא ה). כתב רש"י, בריאות, שיינ"ש בלע"ז. ולהלן פסוק ז כתב, הבריאות, שיינ"ש בלע"ז.

וכ' מהר"ד פארדו בס' משכיל לדוד, הבריאות, שאנו"ש בלע"ז [שינה את הלע"ז להשוותו לשפה הספרדית, בה דיבר הוא ז"ל, שבה שאנו"ש פירושו בריאים]. אע"ג דכבר פירשו לעיל בסמוך, הוצרך לחזור ולפרשו כאן, דסד"א דבשלמא לעיל יש לפרש בבריאות שאנו"ש דהיינו שהזרע בהן בשלימות מליאותן, וטובות דכתיב בתר הכי הוא דבר אחר או ליופי תבניתן או לאיכות החטים בעצמן וכיוצא. אבל כשאתה מגיע לכאן דכתיב הבריאות והמלאות משמע דליכא לפרושי הכי, אלא מוכרח דבריאות הוא דבר אחר, לכך פירש דעל כרחך בריאות שאנו"ש בלע"ז שאין לפרש בשבלים בענין אחר, ומאי דהדר וכתיב מלאות הוא בכל הענין לתוספת המילוי היותר גדול שבאפשרות. ע"כ. וע"ע בס' הזכרון למהר"א אבקראט (הו"ד בפירושי התורה לרש"י הוצ' מוסד הרב קוק ובחומש תורת חיים). ועי' להרב יד מלאכי ז"ל בהערותיו הנד' בס' אור עולם ח"א (שי"ל ע"י מכון ליובאוויטש, דף קט ע"א) שאף הוא העיר על מה שרש"י חזר ב"פ על הלע"ז. ולא תירץ.

ולכאורה לפי המבואר בפירושי התורה לרש"י (הוצאת מוסד הרב קוק) וכן בחומש תורת חיים, דשיינ"ש קמייתא אינו בדפוס ראשון, לק"מ אמאי כפול הלע"ז, שרש"י כתב את הלע"ז בפסוק ז, והבאים אחריו כתבוהו גם במקום הראשון שבו מופיעה תיבת בריאות לגבי שבלים, בפסוק ה.

אולם עדיין קשה אמאי רש"י המתין עד פסוק ז לבאר את הלע"ז של תיבה זו. ועל כרחין נצטרך לביאור הרב משכיל לדוד ז"ל.

ותמהני על הרח"ד שעוועל ז"ל בביאורו לרש"י (בפירושי התורה לרש"י הוצאת מוסד הרב קוק), שהביא דברי הרב משכיל לדוד ללא שיעיר שלפי מה שהביא הוא עצמו שם שבד"ר ליתא לשיינ"ש קמייתא ל"ק קושיית הרב משכיל לדוד. [נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצ)].

מקץ (מא א), ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם.

         וביאר באור החיים וז"ל: עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה, אלא שלא היה יודע שחלם, ולסוף שנתים חלם ולא שכח. ע"כ.

         ובקו' ניצוצי אור החיים הקדוש (גליון קנג דף א ע"א) הביא דברי הרב אמרי פנחס ז"ל (שער התורה אות עא) שלכאורה מה צורך היה שיחלום בכל השנתים, והרי שכח הכל. וביאר שהזמין הקב"ה החלום כל הב' שנים כדי שכשיהיה ליוסף בטחון מלא בהקב"ה מיד תבוא גאולתו. ושכ"כ בס' ברכת שמעון. ושוב העתיק דברי מהרמא"ב מקאזניץ ז"ל בס' קהלת משה (ד"ה א"י) וז"ל: שהיה רוצה להסתיר החלום ולא יכול, כי בכל לילה היה חולם לו זה החלום, עד שהוצרך לקרוא ליוסף לפתור אותו כדי שיתפרסם אלוהותו יתברך ויכולתו. ע"כ.

         והנה מלשון הרב אור החיים ז"ל לא נראה כדברי הרב קהלת משה ז"ל, שכן כתב שלא היה יודע שחלם, ולא שהסתירו בכוונה תחילה.

         ולעד"נ ליישב עוד קושיית הרב אמרי פנחס ז"ל, שלכאורה דבר פלא הוא שפרעה יתבהל כ"כ מחלום א' ויקרא את החרטומים וידחה את פתרונם וכו'. ולכן נראה שפרעה ידע שחלום זה מראים לו בו את העתידות (וכמ"ש הרב אור החיים ז"ל להלן בסמוך). ונראה שידע בזה כי אע"פ שבמשך השנתיים שכח את מה שחלם, מ"מ שכשמקץ שנתיים ימים נזכר, נזכר גם למפרע בכל החלומות, ולכן ידע שמאת ה' היא לספר לו את העתידות. 

הפטרת וישב (עמוס ב ו - ג ח) – הנה כתב בטור (א"ח סימן תכח אות ח) בשם הפסיקתא שמבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה. וע"ע בהקדמת ספר אוצר ההפטרה לאאמו"ר נר"ו (ד"ה יתר). וכתב בס' הפטרות השלם עם ביאור מנחת כהן (עמ' מט), שקשר הפטרת וישב לפרשה הוא, כי "בהפטרה רמוז על מכירת יוסף, ככתוב על מכרם בכסף צדיק, וזה מענין הפרשה שמדברת על מכירת יוסף". ע"כ. ויש להוסיף שגם המשך הפסוק קשור לזה "ואביון בעבור נעלים", שכן אחי יוסף קנו נעלים בכסף שקיבלו ממכירת יוסף, וכמ"ש בתרגום יב"ע (וישב לז כח) ובמדרש תנחומא (וישב סימן ב). ושוב י"ל ספר אוצר ההפטרה לאאמו"ר נר"ו, וראיתי לו שם שכן כתב.

ועוי"ל שהקשר לפרשה הוא שיוסף חלם את חלומותיו ברוה"ק בכח שם אקמיא"ל שר המלכות, וכמ"ש בילקוט ראובני (וישב לז ז), והביא דבריו הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (וישב לז יא), ועי' באור החיים (וישב לז ז ד"ה והנה הא') ובס' תהלתו בפי הנד"מ להרמ"ז ז"ל (פר' מקץ עמוד י. לשמיעה: כאן). ובב"ר (פפ"ד סימן יב) איתא: ואביו שמר את הדבר, ורוה"ק אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע [וכן פתרון חלומות שר המשקים ושר האופים היה ברוה"ק, וכמ"ש הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (מקץ מא פסוק א ד"ה ויהי הא', ובפסוק טז ד"ה ויען, ובפסוק לג ד"ה ועתה)], וזה הטעם שהיה על יוסף לספר את חלומותיו למרות שידע שאחיו יקנאו בו בשל כך [ועי' באור החיים (וישב לז ה) שהקשה, למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדולתו, ומה גם אחר יודעו כי הוא שנאוי בעיניהם. ע"ש], שכן אסור לו לכבוש נבואתו, כמאמר הכתוב בסוף ההפטרה "ה' אלוקים דבר מי לא ינבא" [והכובש נבואתו מיתתו בידי שמים, כדאיתא במתני' סנהדרין (פט ע"א), וכן פסק הרמב"ם (פ"ט מהל' יסודי התורה ה"ד)]. ועל אחיו יש לומר את הנאמר בהפטרה (ב יב) "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו". ועי' בב"ר (פפ"ד סימן יא): ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו, אמר הקב"ה, כך תהיו גוערים בנביאכם שנאמר (ירמיה כט כז) ועתה למה לא גערת בירמיה הענתתי. ושו"ר להדיא בפי' הרא"ש (וישב לז ח) שכ' שיוסף היה אסור לו לכבוש נבואתו שהוא במיתה. וע"ע במש"כ בזה בקו' עומקא דפרשה (פר' וישב תשע"ב דף ג ע"ב) ובמש"כ בס"ד בחי' פר' וישב (מ טז) ופר' מקץ (מב יא).

ועוי"ל שהקשר הוא מהאמור בתחילת ההפטרה על הטיית הדין, ועל השופטים ללמוד מיהודה שחזר בו מגזר דינו ולא היטה את הדין למרות הבושה הגדולה הכרוכה בדבר.

ועוי"ל בדרך רמז הקשר בין הפרשה להפטרה, שכן בהפטרה (ב טז) כתוב "ואמיץ לבו בגבורים, ערום ינוס". וכן עשה יוסף שאימץ לבו כנגד יצרו ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. 

[נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצ) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ח). לשמיעה: כאן].

וישב (מ טז), וירא שר האופים כי טוב פתר.

             כ' אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה וז"ל: תמהו רבים מדוע יוסף פתר לשר המשקים לטובה ואילו לשר האופים הוא פתר לא לטובה. הלא אמרו חז"ל בברכות (נה ע"ב) מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה, שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה, מבואר שאם היה פותר לטוב היה הדבר יוצא לטובה, כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ע"ש מה שתירץ. וי"ל עוד שהפתרונות היו בנבואה, עי' במש"כ בס"ד לקמן (בהפטרת וישב).

          ונראה עוד ליישב שאין כוונת חז"ל שפותר החלומות יכול להחליט איך לפתור כל חלום כרצונו, אלא שאם הוא מנסה בכנות לפתור את החלום, פתרונו מתקיים. ובר הדיא שפתר לרעה את חלומות אלו שלא שילמו לו כדאיתא בברכות (שם), הוא לא עשה זאת בכוונה תחילה, אלא שברוב תאוות הבצע שהיתה בו, לבו הטהו לפתור על פי התשלום ללא שהרגיש בדבר. וראיה לדבר שהיה לו לומר לאביי שהפתרון לרעה הוא בגלל חוסר התשלום כדי שישלם לו או שיפסיק לבוא אליו, אלא ודאי שאף הוא עצמו לא הרגיש בענין. ואמרתי מקצת מהנ"ל לאאמו"ר נר"ו והסכים לזה. 

          ועוד י"ל דאיתא בברכות (שם) שכל החלומות הולכים אחר הפה רק אם מפשר ליה כעין חלמיה. והכא ראה יוסף בדברי החלום שהוא לרעה (כמ"ש המפרשים), ולא מצא אפשרות לפותרו לטובה שיהיה כעין חלמיה. וראה בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (לעיל לז ו) שביאר בזה הטעם שיוסף סיפר את חלומו לאחיו ולא פחד שיפתרוהו לרעה. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (פר' וישב תשע"ב דף ג ע"ב) שהביא דברי המפרשים בענין כל החלומות הולכים אחר הפה.

      [נדפס ברובו בקו' פני חמה (פר' וישב תשע"ב)].

וישב (לז כא), וישמע ראובן ויצילהו מידם.

כתב הרב אור החיים ז"ל: פירוש, לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם, פירוש מיד הבחירי, ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו', כי הבחירה תבטל הדבר, ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר. ע"כ. וכ"כ עוד להלן (מקץ מב כב). וע"ע במה שכתב לעיל (ויצא לא כג) ובמש"כ על דבריו אאמו"ר נר"ו בס' 'על אור החיים הקדוש' (ויצא לא כג). וכבר כתב כן מהר"מ אלשיך ז"ל בס' תורת משה (על פסוק זה, ד"ה וישמע ראובן וד"ה הנה כונת). וכ"כ בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (פר' וישב ריש עמ' קטז, ופר' ויגש עמ' קמו סד"ה אי, ופר' שמות עמ' קסו ד"ה ולפי בשם מהר"ם אלשיך ז"ל שם). וכ"כ בס' טיול בפרדס על אגרת הטיול (סימן צ) בשם מהר"ש אלגאזי ז"ל. ע"ש. וכ"כ בס' יוסף חן (בפר' מקץ ובדרוש להספד שלפני החידושים לפורים). ועי' בס' כל משאלותיך (עמוד קפא).

והקשה מו"ר מהרא"ז אייזנברג ז"ל בספרו עוללות אפרים (פר' וישב) וז"ל: והנה מבואר בגמ' כתובות (ל ע"ב) שאף פורענות בידי אדם גזירה מן השמים היא ("אריא וגנבי - בידי שמים"), וא"כ קשה מה כוונת האוה"ח, הלא אף אם היו האחים הורגים את יוסף בידים לא היה הדבר מתאפשר אלא אם נגזר כן מן השמים, ומה העדיפות בהשלכתו לבור. ויש ליישב עפ"ד התוס' (שם ל ע"א ד"ה הכל) שביארו שיש מצבים של מקום סכנה, ובהם זקוק האדם לזכות יתירה להינצל, ולכן אמרו חז"ל (שבת לב ע"א) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה. ולפי"ז י"ל שמיתה בידי אדם, למרות שבגזירת שמים היא, גידרה הוא כמקום סכנה, כי הלא תלוי הוא בידי אדם והרי זה סכנה, ואז רק בזכות יתירה יכול הוא להינצל, ולכן אם היה יוסף נהרג ע"י האחים לא היה בכך סימן שנתחייב מיתה, כי יתכן שאף שלא נתחייב מיתה נהרג משום שהיה במקום סכנה, ביד אחיו, ולא היתה בידו זכות יתירה להינצל, משא"כ בהשלכתו לבור, שאז נתון היה כולו ביד ה', אם היה ניזוק ע"י חיות רעות היה מתברר שאכן חייב מיתה הוא לשמים. וא"ש דברי האוה"ח. ע"ש.

ולענ"ד אין תירוצו מובן, שהרי בור מלא נחשים ועקרבים הינו מקום סכנה באותה מידה כמו להיות ביד אחיו. ואם נאמר שבידי אדם נחשב טפי מקום סכנה כיון שביכולתו להזיק ללא גזירת הבורא, א"כ עדיין יקשו דברי הש"ס בכתובות הנ"ל. וצ"ע.

ועתה ראיתי בס' אוצר הידיעות (ח"ב עמ' פד) שכ' שמקור הדברים בזוה"ק (וישב דף קפה ע"א). ושו"ר להנצי"ב בהעמק דבר (לעיל פסוק יג בהרחב דבר אות ב) שהביא כבר כן מדברי הזוהר, אלא שכתב דהיינו דוקא בצדיק שאינו גמור. ע"ש. וע"ע בס' אוצר הידיעות ח"ה (עמ' מב). וז"ל הזוה"ק שם: רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב למען הציל אותו. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה, ורעותא דלהון לקטלא ליה, אמר ראובן טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו, יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי, בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא, ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא, ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות, ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. ע"ש. וא"כ מחלוקת יש בדבר בין הש"ס והזוה"ק, והאוה"ח וסיעתיה אזלי בשיטת הזוה"ק. ואולי גם הש"ס יודה דשונאים שאני מגנבים.

ויש להעיר דלהסוברים דיוסף ידע מראש שאחיו רוצים להורגו, א"כ סיכן עצמו לדעת (עי' בלקוטי שיחות חל"ה עמ' קסט, והו"ד בקצרה בס' פניני תורה ר"פ וישב. וע"ע בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב פר' וישב סוף עמ' קיג), ובמאבד עצמו לדעת לא נאמר הכלל דהכל בידי שמים, וכמ"ש התוס' (כתובות ל ע"א ד"ה הכל). ודלא כמ"ש בקו' המאור (חנוכה תשע"ג דף קיח ע"א) בשם ספר משנת יוסף על אגדות הש"ס (עמ' רלז). ואף להמתירים ליהרג ולא לעבור בכה"ג שקיים מצות כבוד אב ואם (עי' בלקוטי שיחות ובפניני תורה הנ"ל ובס' משא יד ח"א עמ' ד ועמ' שסב ובשו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סימן ו אות א בהערה), מ"מ לענין הכל בידי שמים י"ל דבכה"ג אין מצב זה שבו הינו מאבד עצמו ברשות התורה כלול בכלל זה [ומש"כ לדון בלקוטי שיחות ובפניני תורה הנ"ל אי יש ליוסף דין ב"נ, ע"ע בסברת יוסף בזה במש"כ הרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ עמ' לו ועמ' נד). ובדברי הרב אור החיים ז"ל בזה, עי' במ"ש לעיל (לז ב)]. ושוב בינותי בדברי הזוה"ק הנ"ל שיפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ואל יתמסר בידא דשנאוי. והוא דלא כדברי התוס'.
ויש להעיר עוד להסוברים דהשבטים דין ב"נ להם, דהנה דעת הרב כתב סופר (ר"פ חוקת) דלנכרים אין בחירה חפשית, ועי' בס' אמונה ומדע למהרמ"מ שניאורסון ז"ל (עמוד כב סוף אות ג [וכן הוא באגרות קודש שלו ח"ג סימן תלט] ועמוד לד ד"ה כן ועמ' קכט ד"ה ולא). אולם עי' באור החיים (מקץ מב כב, מד יז) שכתב בנ"ד שגם לנכרים יש בחירה. ועי' באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב סי' 3654) שדייק כן ממה שלא חילק הרמב"ם (פ"ו מהל' תשובה ה"ג) בזה. ע"ש. וראיתי במכ"ע יתד נאמן שכ' בשם מהרא"מ שך ז"ל (מח"ס אבי עזרי ועוד) שאפי' להיטלר ימ"ש היתה בחירה חופשית, ואם רואים עד היכן יכול האדם להגיע כשבוחר רח"ל בדרך הרע והשחיתות, יש למוד מזה כמה אפשר להתעלות ולהגיע רחוק כשבוחרים בטוב, כי הבחירה היא הדדית, ואם בכח האדם לבחור ברע המוחלט, יש בידו לבחור בטוב המוחלט, וזהו תורת האדם. עכ"ל.

ועתה ראיתי להרב פלא יועץ (ערך נקימה ונטירה) שכתב להדיא דלא כמהר"ם אלשיך וסיעתיה, אלא שהכל בידי שמים ואפי' מעשי בעלי בחירה, שאין ביכולתם להרע לאדם כי אם ברצון ה'. ע"ש. וכ"כ בס' כל הכתוב לחיים (עמ' רלו) בשם הגר"א מוילנא ז"ל. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן (שופטים כ ה עה"פ פן ימות במלחמה) בשם לקוטים אבן שלמה על משלי. וכן מוכח ממ"ש מהר"א ראטה ז"ל בס' שומר אמונים (בתפילה שבסוף מאמר מבקש אמונה), שכתב וז"ל: ואין שום נברא בעולם שיכול להיטיב עמנו בשום הטבה בעולם ולא להרע ולא להזיק אותנו חלילה בשום היזק שבעולם מבלעדי כחו ורצונו יתברך. ע"כ. והו"ד בס' סגולות הבעש"ט ותלמידיו (בקו' תפילות הצדיקים שבסוה"ס סימן סז עמ' נז ד"ה ואני). וע"ע במה שהאריכו בזה בדרושי מהרש"ש סירירו ובס' נחלת שמעון על נ"ך (ש"ב ח"ב סימן ל) ובס' WILL FREEDOM & DESTINY (עמוד 79 והלאה). וע"ע בזה להרמ"ז ז"ל בס' דרך השלמות (פ"ג פ"ל) ולמהרי"ח סופר נר"ו בס' כרם יעקב (דף ריט רע"א).

והנה דברינו הנ"ל נדפסו ברובם בקובץ הערות וביאורים (פר' צו תשע"א עמ' מא והלאה), והעירו העורכים לעיין בזה בלקוטי שיחות ח"ל (עמ' רצז), ונדפס גם באגרות קודש שלו (ח"ט סוף עמ' ריד). וכן ציינו לעיין במש"כ בזה בארוכה בקו' הערות וביאורים (פר' אמור תשנ"ב בתחילתו). ע"ש.

ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה הביא דברי הרמב"ן בזה בזה"ל: דהנחשים ועקרבים היו בחורי הבור, או שהיה עמוק ולא ידעו בהם, שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף, היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח השם, אשר הוא חפץ בו ומצילו, וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלקים שלח מלאכא וסגר פום אריותא ולא חבלוני, כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי, אבל הם לא ידעו בדבר. והקשה ע"ז אאמו"ר נר"ו וז"ל: וצ"ע מה יענה האור החיים הקדוש על הקושיא הזאת של הרמב"ן אם ידעו שיש שם נחשים ועקרבים ובכל זאת הוא ניצל, איך יתכן למכור צדיק כזה. ע"כ.

    ואפשר ליישב שמכיון שסברו השבטים שע"פ דין תורה יש לעונשו, לא נשאו פנים בדבר, ואף שידעו מצדקת יוסף ומעשיו הטובים, מ"מ מכרוהו. ואין להקשות שאיך רצו למוכרו ולא חששו שזכויותיו יגנו עליו כשם שהגינו עליו מהנחשים והעקרבים, וא"כ ודאי הקב"ה יצילהו גם מכל צער אחר, די"ל שחשבו הם שזכויותיו מגינות עליו להצילו מחיות רעות, ולא מידי אשם בעל בחירה ורצון. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. 
      [נדפס מקצתו בס' אוצר הפרשה (כאן) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קכב דף טז רע"ב וגליון קכג דף טו ע"ב. ע"ש). נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפח), ובס' קדש הלולים עה"ת (מהדורת תשע"א עמ' רעז)].

וישב (לז ח), ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו.

         וכתב הרא"ש ז"ל בפי' עה"ת (הנדפס גם בס' הדר זקנים ובס' משנת הרא"ש) וז"ל: וא"ת איש כמוהו כיוסף נבון וחכם, איך היה מספר חלומותיו לעיני אחיו שחר שהיה יודע שהיו שונאין אותו על חלומותיו ועל דבריו, ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם. וי"ל דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלריא המאירה, ואמרינן (סנהדרין פט ע"א) הכובש נבואתו במיתה, פירוש המעלים ומכסה את הנבואה שהראו לו מן השמים, חייב מיתה בידי שמים. אמר, מוטב שאפול בידי אדם ומספק אנצל בידי שמים, משאפול בידי שמים חלילה, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו (שמואל ב כד יד). ע"כ.

         וכ' בס' משנת הרא"ש וז"ל: ולכאורה קשה, דמפסוק זה ראיה להיפך, שהרי דוד אמר מוטב שאפול ביד ה'. ע"כ.

         ואפשר לבאר דהנה הרא"ש ז"ל דקדק בדבריו שכ' גם בנפילה בידי אדם שההצלה היא ביד ה', ומהמשך הכתוב 'כי רבים רחמיו' ברור שאין הכוונה לעובר על דת, שכן האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו כדאיתא בב"ק (נ ע"א).