הפטרת וישב (עמוס ב ו - ג ח) – הנה כתב בטור (א"ח סימן תכח אות ח) בשם הפסיקתא שמבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה. וע"ע בהקדמת ספר אוצר ההפטרה לאאמו"ר נר"ו (ד"ה יתר). וכתב בס' הפטרות השלם עם ביאור מנחת כהן (עמ' מט), שקשר הפטרת וישב לפרשה הוא, כי "בהפטרה רמוז על מכירת יוסף, ככתוב על מכרם בכסף צדיק, וזה מענין הפרשה שמדברת על מכירת יוסף". ע"כ. ויש להוסיף שגם המשך הפסוק קשור לזה "ואביון בעבור נעלים", שכן אחי יוסף קנו נעלים בכסף שקיבלו ממכירת יוסף, וכמ"ש בתרגום יב"ע (וישב לז כח) ובמדרש תנחומא (וישב סימן ב). ושוב י"ל ספר אוצר ההפטרה לאאמו"ר נר"ו, וראיתי לו שם שכן כתב.

ועוי"ל שהקשר לפרשה הוא שיוסף חלם את חלומותיו ברוה"ק בכח שם אקמיא"ל שר המלכות, וכמ"ש בילקוט ראובני (וישב לז ז), והביא דבריו הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (וישב לז יא), ועי' באור החיים (וישב לז ז ד"ה והנה הא') ובס' תהלתו בפי הנד"מ להרמ"ז ז"ל (פר' מקץ עמוד י. לשמיעה: כאן). ובב"ר (פפ"ד סימן יב) איתא: ואביו שמר את הדבר, ורוה"ק אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע [וכן פתרון חלומות שר המשקים ושר האופים היה ברוה"ק, וכמ"ש הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (מקץ מא פסוק א ד"ה ויהי הא', ובפסוק טז ד"ה ויען, ובפסוק לג ד"ה ועתה)], וזה הטעם שהיה על יוסף לספר את חלומותיו למרות שידע שאחיו יקנאו בו בשל כך [ועי' באור החיים (וישב לז ה) שהקשה, למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדולתו, ומה גם אחר יודעו כי הוא שנאוי בעיניהם. ע"ש], שכן אסור לו לכבוש נבואתו, כמאמר הכתוב בסוף ההפטרה "ה' אלוקים דבר מי לא ינבא" [והכובש נבואתו מיתתו בידי שמים, כדאיתא במתני' סנהדרין (פט ע"א), וכן פסק הרמב"ם (פ"ט מהל' יסודי התורה ה"ד)]. ועל אחיו יש לומר את הנאמר בהפטרה (ב יב) "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו". ועי' בב"ר (פפ"ד סימן יא): ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו, אמר הקב"ה, כך תהיו גוערים בנביאכם שנאמר (ירמיה כט כז) ועתה למה לא גערת בירמיה הענתתי. ושו"ר להדיא בפי' הרא"ש (וישב לז ח) שכ' שיוסף היה אסור לו לכבוש נבואתו שהוא במיתה. וע"ע במש"כ בזה בקו' עומקא דפרשה (פר' וישב תשע"ב דף ג ע"ב) ובמש"כ בס"ד בחי' פר' וישב (מ טז) ופר' מקץ (מב יא).

ועוי"ל שהקשר הוא מהאמור בתחילת ההפטרה על הטיית הדין, ועל השופטים ללמוד מיהודה שחזר בו מגזר דינו ולא היטה את הדין למרות הבושה הגדולה הכרוכה בדבר.

ועוי"ל בדרך רמז הקשר בין הפרשה להפטרה, שכן בהפטרה (ב טז) כתוב "ואמיץ לבו בגבורים, ערום ינוס". וכן עשה יוסף שאימץ לבו כנגד יצרו ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. 

[נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שצ) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ח). לשמיעה: כאן].