נח (ו ט), אלה תולדות נח.

         וכ' הרא"ם ז"ל: ואע"פ שכבר הוזכרו תולדותיו בפרשה העוברת, חזר והזכירם פה, להודיע שלא הוליד רק אלה, כנרמז במלת אלה, ולא שהוליד אחריהם בנים ובנות כחביריו ולא היו הגונים לבוא אל התיבה רק אלה. ע"כ.

         והקשה בשפתי חכמים וז"ל: ולא נהירא דהא לעיל (ה לב) פירש הרב [רש"י] דלכך כבש את מעיינו שאע"פ שהיו רשעים לא יאבדו במים לפי שאינן ראויין לעונשין לפני המבול. ע"כ.

         ותירץ הרמ"ז ז"ל בס' אהל יעקב וז"ל: ולק"מ שהדרוש עצמו שדרש לנו לעיל רש"י שכבש מעיינו ה' כדי שלא ילד, הם הם דברי הכתוב עצמו כאן, וה"ק קרא אלה תולדות נח דהיינו שלשה בנים דוקא ותו לא, והטעם הוא לפי שותשחת הארץ לפני האלקים והביא עליהם ה' מי המבול, לכן כבש ה' מעיינו ולא הוליד כי אם שלשה בנים אלה דוקא, כן תירץ ידיד ואהובי כה"ר אברהם בן חסין נר"ו. וק"ל. ע"כ. ולא תירץ בזה קושיית הרב שפתי חכמים ז"ל ע"ד הרא"ם שמובן מדבריו שאם היה מוליד בנים רשעים לאחר שם חם ויפת לא היו נכנסים אל התיבה, ושפתי רש"י ז"ל לעיל ברור מללו דלא כן, שאינם בני עונשין. 

        ובעיקר הענין אם בני נח היו צדיקים, בס' קול יהודה למהר"י עייאש כתב שבני ביתו של נח לא ניצלו בזכות עצמם אלא עמדה להם זכות נח. ועי' בס' אהלי שם - אוצר החומש (דף לב ע"ב).