וישלח (לב ד), וישלח יעקב מלאכים. וביאר רש"י, ששלח יעקב לעשו מלאכים ממש.

ולכאורה מה הצורך בשליחת מלאכים, וכי שליחים בשר ודם אינם יכולים ליתן לעשו את המנחה.

וי"ל בהקדם מש"כ אאמו"ר נר"ו בס' ואביטה אורחותיך (עמוד רלח אופן ו) שהפר לא רצה ללכת לעבודה זרה כי אם על פי ציווי אליהו הנביא, שכן היה צריך לימסר לקרבן לעבודה זרה, ודבר כזה אף אם הוא לשם שמים יש לו לעשות רק אם אליהו הנביא בעצמו ימסור אותו לעבודה זרה. ע"ש. וכ"כ עוד בס' ברית ותורה (אופן ו). וכיו"ב י"ל בנידון דידן שהבהמות לא רצו לצאת מרשותו של צדיק לרשותו של רשע, ורק על ידי שהמלאכים מסרום בידי עשו הסכימו לדבר. והסכים אאמו"ר נר"ו לביאור זה.

ואפשר להוסיף בדרך צחות שבאמת מצינו שהבהמות ירדו מדרגתם לאחר שעברו לידי עשו, שכן החמור [שהובא בקרא (להלן פסוק ו) ויהי לי שור וחמור] היה חמורו של משיח [כמ"ש בס' פרשת רא"ה להרמ"ז ז"ל (עה"פ עם לבן גרתי, דף כז ע"א)], ונמסר לעשו [כמאמר הכתוב (להלן פסוק טז) ועירים עשרים], והלך מדחי אל דחי שנהיה אביו של רשע וסייע בעבירת בנו שכם, ולבסוף אף הוליד ממזרים [כמ"ש רש"י (להלן לו כד)].

ועוד י"ל בדרך צחות בהקדם מש"כ בס' מאוצרינו הישן (להלן פסוק יט) שהרב בית הלוי בהיותו ברכבת אסף עשרה למנין להתפלל מנחה, וברחו לו שנים, וכשחזרו לאחר התפילה שאל מדוע יעקב לא שלח כלבים עם המנחה כדי לשמור על הצאן, וענה שהכלבים בורחים כשרואים מנחה. ועפ"ז יש לבאר שהוצרך לשלוח מלאכים לשמור על הצאן, שכן רועה בשר ודם לא יוכל לשמור על הצאן ללא כלבים.