אמור (כג מב), בסוכות תשבו שבעת ימים.

         וביאר מהר"מ אלשיך, ששבעת הימים הם כנגד השבעים שנה שהאדם חי בעולם, ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), כל יום רומז על עשר שנים. והקב"ה צוה לנו צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, לזכור שהשבעים שנה בעוה"ז הוא כדירת עראי כחלום יעוף, ומה שחשוב הוא להכין עצמו לעולם הנצחי. והו"ד בספר שמן ראש (סוכות דך קג ע"ב). ע"ש.

         ועפ"ז יש לבאר הטעם שהסוכה טעונה דפנות וסכך, ויותר מג' טפחים אויר פוסל את הסכך, וכן למרות שמעיקר הדין אין צורך בד' דפנות לסוכה, החמירו בזה לכתחילה (עי' למור"ם בהגה סימן תרל ס"ה ובכף החיים למהרי"ח סופר שם אות מב), והוא בהקדם מש"כ בס' חנוכת התורה ע"ד הש"ס (שבת קיח ע"א) כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, שהשכר הזה מוכרח הוא לשומרי שבת, ע"פ דברי הש"ס (שם) כל המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו, וקשה איך אפשר לרוות לאדם כל משאלותיו, הא כל שנותנין לו יותר ישאל יותר, דמי שיש לו מנה רוצה מאתים, אמנם בהנתן לו נחלה בלי מצרים וגבול, אז נתמלא משאלות לבו, כי איך יתכן שיבקש יותר ויותר, הלא מה שיש לו הוא בלי גבול כלל. עכ"ל. ועי' בדברי הרב יהודה קוק בפורטל הדף היומי. ואם האדם ישים על לבו שימי חיינו בעוה"ז הם כדירת עראי, יהיה שמח בחלקו, ואם יש לו מנה לא ירצה מאתים, ולזה רומזת הסוכה שמצריה סגורים מכל צד, וגם אינו רשאי להגביהה יותר מדאי (כדתנן בסוכה ב ע"א), ואין הוא מתאוה לנחלה בלי מצרים.