בהר (כה כא), וצויתי את
ברכתי בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים.
וביאר הרב אור החיים ז"ל שהארץ תוציא צמחה כמידי שנה
בשנה, ואח"כ תתברך התבואה ככד קמח הצרפית וכשמן אשת עובדיה.
וראיתי לאאמו"ר נר"ו בס' על אור החיים הקדוש שכתב
שלוש דרכים בביאור מדוע עדיף להקב"ה לעשות נס לאחר מכן ולא בשעת הגדילה.
ויש לבאר עוד בהקדם מש"כ בקו' המעין (גליון רד עמ' פו
הערה ג) על אדם ששמר על דיני השמיטה לכל הדעות והתברך כרמו ביבול פי שלוש מהרגיל,
ואף יינו היה מהמשובחים שביינות א"י, והמומחים התפלאו שכן איכות היין עולה
דוקא כאשר היבול נמוך. ע"ש. ולכן העדיף הקב"ה שהברכה תהיה לאחר מכן,
שאילו היתה בשעת הגדילה היה צריך לעשות ב' נסים, בכמות ובאיכות [ויש להעיר על מעשה
זה שהובא בקו' המעין וכ' שם שהתקיימה בו ברכת הכתוב, ולדברי הרב אור החיים
ז"ל לא כן הוא. והוא כשיטת מהרש"ז ערנרייך ז"ל בס' אבן שלמה (פר'
בהר אות יג) שהנס הוא גם בשעת הגדילה, חוץ מלקטני אמנה. ע"ש. וע"ע בגדר
ברכה זו בס' העמק דבר ובס' לב אליהו ובס' המצוות לרס"ג עם ביאור קצר
למהר"ש הלפרין ז"ל (בפתיחה עמ' ח)].
ועוד אפשר לבאר שאם היה הנס בשעת הגדילה יכולים קטני אמנה לומר
שהנס אינו קשור לשנה השביעית שכן לא אירע בה ממש, ולכן עדיך שהנס יידחה עד לאחר
הגדילה ויהיה גם בשנה השביעית ממש.
ועוד אפשר לבאר שעדיף שלא יהיה הנס בשעת
הגדילה, שכן אם כך הוא נראה לעין ביותר, משא"כ לאחר מכן שהוא בצינעא בתוך
האוצרות, והקב"ה מעדיף שלא לעשות נס גלוי ביותר.
No hay comentarios:
Publicar un comentario