שלח (יג ב), שלח לך אנשים. ופרש"י,
למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו
ראו ולא לקחו מוסר.
והקשה בקובץ משכן שילה
(פרשת שלח תשפ"ה דף ג ע"א) בשם ס' מאמר מרדכי למהר"מ אליהו, שאולי
לקחו מוסר שלא לדבר לשון הרע על אנשים, אולם לא לקחו מוסר שלא להוציא דיבת הארץ
רעה, שהיא דומם. ותירץ שמכיון שמשה ואהרן אמרו ונחנו מה, א"כ היה משה מחשיב
עצמו פחות מהעפר [כדאיתא בחולין פט ע"א], ולכן אם עליו אין לדבר, כ"ש
שאין לדבר על הארץ.
ולכאורה קשה שעם ישראל ידע
את גדולתו של משה למרות אומרו ונחנו מה, וא"כ אין כאן ק"ו.
ולכן י"ל שכאן מרדו בה' [כמאמר הכתוב (להלן יד ט) אך בה' אל תמרודו], ודיברו לשון הרע עליו שחזק הוא ממנו ח"ו (להלן פסוק לא, וכמו שפירש רש"י שם. והוא מדברי הש"ס בסוטה לה ע"א), וא"כ ק"ו הוא, שאם המדבר על משה נענש, ק"ו המדבר על ה'. ושו"ר שכ"כ בס' דברי מרדכי למהר"מ אליהו (פרשת שלח עמוד פח).
ועוד י"ל עפ"ד מהראנ"ח בס' הנותן אמרי שפר (ס"פ שלח) שכ' שהם פגעו בכבודו של מה במה שלא השיבו אותו דבר כי אם ביחד עם כל העדה. ועי' בס' אהלי שם - אוצר החומש (פרשת שלח יג כו). וא"כ הם סתרו את עצמם, שכן הוציאו את דיבת הארץ רעה כי החשיבו את משה לאדם גדול וא"כ אין כאן ק"ו וכנ"ל, ומה שלא השיבוהו דבר ללא נוכחות כל העדה מוכח שלא החשיבוהו לאדם גדול, והוא כדברי הרב מדרגת האדם ז"ל (ח"א מאמר ברור המדות פ"ב) בביאור הכתוב (משלי יז טו [כצ"ל]) "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" שטבע הקטיגור ללמד חובה, וטבע הסניגור ללמד זכות, והגם שאינם יכולים להשתמש במדותיהם כמו שהאמת דורש, שכן יקרה שהקטיגור מרשיע צדיק או שהסניגור מצדיק רשע, מ"מ כיון שהם עומדים על מדותיהם לעולם, ואינם נוטים מהם כחוט השערה, לכן נמצא עליהם זכות, שקשה להם לשבור את טבעם, אולם מי שעושה שניהם, מצדיק רשע וגם מרשיע צדיק, לא יוכל לענות כי טבעו כך הוא, שכן הינו מהפך מדותיו, ואז התביעה עצומה עליו, והינו תועבת ה'. עכ"ל. וכן סתרו את עצמם כשהעפילו, (ראה במש"כ בס"ד בשלמא בעלמא שלח יד מה).
