לך (יב ה), ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען.

והקשה ש"ב מהר"ר פינחס פרץ נר"ו (מח"ס ברכת פנחס ועוד) לדברי רש"י בפי' הא' שהנפש אשר עשו בחרן היינו אותם גרים שהכניס אאע"ה תחת כנפי השכינה, א"כ למה מנאם הכתוב לאחר רכוש אאע"ה. וכי הרכוש חשוב יותר מהם. עכ"ל. ועי' בפי' הרוקח (והו"ד בשערי אהרן מהדו"ב) שכ' שבפסוק זה חביב חביב קודם.

ושו"ר לש"ב הנ"ל בהקדמתו לס' משעורי הראשון לציון ח"ד שהקשה כן, וכ' ליישב שאאע"ה חינך את דורו עד שהגיעו לדרגה שלא היו צריכים לו כבר, ולכן לא חשב לצורך לקחתם עמו לארץ כנען. אך בשמעם שהוא עוזב, חפצו ללכת עמו מכל מקום, כדי שלא יפסידו את אורו וקדושתו, ומכיון שלא היה במחשבתו תחילה שיבואו עמו מנאם לבסוף. עכ"ל. וכ"כ עוד בקונטרסו משלי פנחס (עמוד ט). ע"ש. 

ולעד"נ ליישב שמנה הכתוב באחרונה את הגרים מכיון שבהם שייכא פחות קיחה, שכן הם באו מדעתם עם אאע"ה, משא"כ שרי ולוט והרכוש, דגרירי כולהו בתר דעת אאע"ה.

ועוד שמעתי מאאמו"ר נר"ו ליישב שעל כל איש ציבור ליזהר שכל עניניו יהיו מסודרים לפני שמטפל באנשים אחרים, דאל"כ הבעיות שיתעוררו בעניניו ימנעו ממנו את הטיפול הראוי באחרים. ולכן אאע"ה לקח קודם את רכושו ואח"כ את הגרים.

ועוד שמעתי מאאמו"ר נר"ו ליישב שכל גרים אלו נגררו אחר אאע"ה בגלל ממונו, ולכן מנאם הכתוב לאחר הרכוש. ובזה מיושב אמאי נאבדו ואינם מופיעים לאחר מכן בהיסטוריה של עם ישראל, שכן לא היתה כוונתם לש"ש. ובפרדס יוסף כ' בשם מהרח"ה מאלכסנדר ז"ל שגרים אלו נאבדו כי לא רצו ללמוד מיצחק, שלא היו חושבים אותו כאברהם. ודבריו נסתרים ממ"ש הרמב"ם (סוף פ"א מהל' ע"ז). ע"ש. וכ"כ בס' במחיצתם של גדולי התורה ח"ב (עמ' ריב) בשם הרב דעת סופר ז"ל שגם יצחק היה ראש ישיבה. ונראה שמקורו מיומא (כח ע"ב) יצחק זקן ויושב בישיבה. גם ביומני טאלנא (סימן פה) כ' בשם מהר"י מרוז'ין ז"ל שיצחק אבינו פעל לעורר העם. ע"ש. ורבינו בחיי (תולדות כו טו) כתב שיש שפירש שהפלישתים החזירום לסורם לאחר מות אברהם, ויצחק החזירן למוטב. ע"ש. ומהר"י עדס בס' נאות יעקב (בדברי הספד שבראש הספר עמוד מב ד"ה והנה נמשך) ביאר בזה דברי המד"ר (ס"פ חיי שרה). ע"ש. והרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ר"פ לך) כ' שרוב אנשי באר שבע היו צדיקים גמורים ותלמידים מן אברהם יצחק ויעקב, לכך יציאתו של יעקב מן העיר גרמה להם צער שנפרדו מרבם. וע"ע במכ"ע המבשר תורני (עש"ק לך לך תשפ"א עמוד כח).

והנה הרא"ם ז"ל (ויצא כח י סד"ה מגיד) כתב: וא"ת בשלמא גבי נעמי כיון שיצאת משם פנה זיוה מפני שלא היתה שם אלא הצדקת ההיא לבדה, אלא הכא הרי נשאר שם יצחק, כבר תירצו ע"ז בב"ר (פס"ח סימן ז) שאינו דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים. ע"כ. ועוי"ל עפ"ד מהרח"ה מאלכסנדר ז"ל הנ"ל שלאחר מיתתו של אברהם יצאו כל הנפש אשר עשו בחרן לתרבות רעה. ואפשר לבאר דה"ט משום שיצחק מידתו היא הגבורה, ואין בכח כל אדם לעמוד בפניו, ולכן לא קיבלו את השפעתו הטובה. משא"כ יעקב שחזר למידתו של אברהם [וכמו שביאר הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (ר"פ תולדות עה"פ ואלה תולדות יצחק וגו')], ולכן חזרו והתקרבו המון העם להקב"ה ע"י יעקב. והנה הצדיק הוא זיו העיר והודה והדרה מפני שהעם נמשכים אחר מעשיו הטובים ודיניו והוראותיו, וכמו שביאר הרא"ם (שם לעיל סמוך ונראה). וא"כ תלמידי יעקב הם אלו שהרגישו את החסר בצאתו מן העיר (וכמו שביאר גם הרב חתם סופר ז"ל הנ"ל). ולכן אף שיצחק נשאר בבאר שבע, עדיין הרגישו ביציאת יעקב שכן הוא היה מורם ורבם, ולא יצחק.

ואפשר לומר עוד בטעם הדבר שהנפש אשר עשו בחרן יצאו לתרבות רעה, והוא ע"פ מש"כ בס' ותלמודו בידו (פר' וירא) שהנסיון הגדול לאברהם אבינו בענין העקידה היה שמא הנפש אשר עשו בחרן לא יבינו מעשה זה ויצאו לתרבות רעה. ע"ש. ואולי באמת יצאו לתרבות רעה כשראו מה שעשה.

ועי' להרמ"ז ז"ל בס' דרך השלמות על משלי (לא כו ד"ה יש) שכ' וז"ל: אמר אאע"ה (לך טו ב) מה תתן לי וכו', כי כל שכר שיתן לו הקב"ה הוא חד פעמי, דהיינו בשוב הנשמה תגיע למדרגה הראויה לה כפי מעשיה וידיעותיה, ואילו אח"כ אין לה עליה נוספת, ויכול להיות שאין הנאה אח"כ ממה שאדם כבר הורגל לו, ואילו אם יש לו כאן זרע שממשיך לעבוד את ה', והוא מקבל כל פעם שכר חדש מפאת פעולות הנשארים הבאים מכוחו, כמו שאמר חובת הלבבות (שער אהבת ה' פ"ה): וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין, אפי' אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלוקים יתברך, ואילו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחות והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינו כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים. ע"כ.

ולכאורה קשה, שאף ללא זרע יש לו את זיכוי הרבים של הנפש אשר עשו בחרן, ואמאי קאמר מה תתן לי. ולפי הנ"ל שאותם אנשים לא המשיכו בתומתם לאחר פטירת אאע"ה ניחא.

ואפשר עוד לומר שמכיון ששיטת לימוד הישיבות של האבות היתה כרשב"י (בברכות לה ע"ב) שדברים ככתבן שלא ימוש ספר התורה מפיו יומם ולילה, וטעו בזה ואף נענשו על זה כמו שביאר בס' מטה אהרן למהר"א אזולאי (דף ח ע"ב), לכן התקיים בהם מאמר אביי (בברכות שם) שהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.
      [נדפס ברובו בעלון פני חמה (פר' לך תשע"ב), וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד א). וראה עוד שם (עמוד סא)].

לך (יב א), לך לך מארצך.

וכ' בעל הטורים: רמז לו שאחר נ' דורות כמנין לך ילכו בגלות בימי צדקיהו, ובזכותך שדברתי עמך בן ע' שנה בברית בין הבתרים, ישובו לאחר ע'. ע"כ.

ולכאורה צ"ע, שכן ל"ג דורות מאברהם ועד צדקיהו [עי' בדברי הימים א' (פ"ב ופ"ג). וכ"כ להדיא בס' ילקוט ראובני (פר' תזריע סי' טו) בשם רקנטי עה"פ ושלשים יום ושלשת ימים וגו' וז"ל: למספר ל"ג לא מצאתי טעם, אמנם רז"ל אמרו שרמז לל"ג דורות שמאברהם אבינו ע"ה עד חורבן הבית].

והנה הערה זו נדפסה בקצרה בס' הזכרון 'אעלה בתמר' (עמ' שפא), וציין שם אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו שכבר העיר בזה הרב האדר"ת בעטרות אד"ר, וז"ל שם: וקשה לכוון מספר החמשים דורות אלו, איך הוא חושבם, ועי' בהקדמת ס' הלכות גדולות כמה שיעור דור ובפדר"א פ'. ע"כ.

והנה בהקדמת בה"ג כתב וז"ל: נמצא כל דור ודור שתי שנים ותשעה עשר יום ואחת עשרה שעות ושני שלישים וארבע עשרה חלקים, וזה הוא דור. ע"כ. ודבריו לא יגה'ו מזור לדברי הרב בעל הטורים ז"ל.

ומה שציין לדברי פרקי דרבי אליעזר, אולי כוונתו למש"כ שם (פרק יט) שאמר אדה"ר בזה"ל: והראני דוד בן ישי מושל לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר (תהלים כא) ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור. ועי' בביאור הרד"ל שם (בהגה אות ג). הרי שדור דורים זה שבעים שנה. ובס' בית אהרן למהר"א אזולאי (פרשת בא דף רנח ע"א ד"ה וטעם) כתב בשם הרב זרע ברך בביאור ההגדה שסתם דור ע' שנה. ע"ש.

ועתה ראיתי למהר"ר נתן מברסלב בס' ליקוטי הלכות (הלכות שחיטה סימן ד) שכתב לבאר בדברי המדרש (קה"ר א ד עה"פ דור הולך ודור בא) שבכל יום ויום מתחדש דור אחר. ובס' סנסן ליאיר השלם (דף קפז ע"א) כתב שאולי כל מאה שנה הם ג' דורות.

וראיתי בס' האמונות והדעות להרס"ג (מאמר ז אות ז) שכ' שמימי יציאת מצרים ועד זמנו הם ל"ב דורות. ובקובץ המעין (תשרי תשע"ב עמ' לא והלאה) ד"ה יציאת, ובריש עמ' לג, ושם בהערה ח) נתחבט בזה, ושם הביא פיוט שחיבר רס"ג שכ"ז דורות יש מזמן יציאת מצרים עד זמנו. עש"ב. וע"ע שם (עמ' לא ד"ה יציאת ועמ' לג הערה ח). ולענ"ד אפשר לבאר את הפיוט כמו שכתב בקו' המעין (שם ריש עמ' לג) ששנות דור הם שמונים שנה, ומה שהקשה שם שא"כ הם כ"ח דורות, י"ל שרס"ג כתב פיוט זה ו' שנים או יותר לפני כתיבת ס' האמונות והדעות, וא"כ עדיין לא נשלמו כ"ח דורות.

ובעיקר הקושיא, העירני מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו [ראש כולל שובה ישראל במיקסיקו] שכוונת הרב בעל הטורים היא שהיו נ' דורות מבריאת העולם ועד הגלות, וכמ״ש להדיא בספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד (פר׳ לך לך אות ו), ושם (ח״א סימן רצא בהערות) ביאר איך מונין נ׳ דורות אלו. ע"ש.
       ועתה ראיתי בס' סנסן ליאיר השלם (דף סט ע"ב) שהביא דברי הבה"ג, ומסקנתו ש'דור' פירושו זמן ותקופה. ע"ש.

[נדפס ברובו בעלון פני חמה (פר' לך תשע"ב)].