נח (ז ב), מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו.

ופרש"י, שבעה שבעה, כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו. ומקורו מב"ר (פכ"ו סי' א).

וכ' בשפתי חכמים (אות י) ע"ד רש"י וז"ל: דמה שנאמר בקרא שבעה שבעה, היינו ר"ל דבין כולם היו שבעה, דהיינו שלש זוגות ואחד נשאר בלא זוג, והא דכתיב בקרא שבעה שבעה, לאו למימרא שיהיו ז' זוגות, אלא ז' עופות, ואותן ז' יהיו איש ואשתו, כמו גבי שנים שנים איש ואשתו דהיינו שני עופות ואותן שנים יהיו איש ואשתו, הכי נמי גבי ז' ז', וא"כ נשאר אחד בלא זוג, ועל זה קשה למה נשאר אחד בלא זוג, אלא כדי שיקריב וכו', ואותו היה זכר. מצאתי (צידה לדרך) (אבל הוא נגד המד"ר, עיי"ש. וכמ"ש בסמוך). ע"כ.

ודבריו צ"ע, דהרי אין אצל הבהמות נשואין כמו אצל בני האדם, ואין בהן זוגות קבועים, וזכר א' או ב' יספיקו לכל הנקבות.

      והשיבני מהר"ר רפאל מאזוז נר"ו (חבר בית ההוראה משפט וצדק שע"י ישיבת כסא רחמים) באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 2451) וז"ל: רצונו של הקב''ה היה שירבו הטהורים בעולם, ומאחר שממיני היונה (ואולי עוד בעלי חיים), היה צריך להביא שבעה דוקא (וכן יש בעלי חיים שאין מספיק אחד זכר לשבעה נקבות עיין רש''י לקמן פרק לב פסוק טו) לא חילק הפסוק, והורהו להביא מכל הטהורים שבעה, וכמ''ש חז''ל כיוצא בזה מילתא פסיקתא נקט. ואולי אחר המבול ילדו רק נקבות והיה צורך בזכרים ההם בשבילם, ונמצא שוב שעל ידי זה התרבו הטהורים הרבה בעולם. ע"כ.