וארא (ז ט), והשלך לפני פרעה יהי לתנין.
וביאר בדעת זקנים שהוא על שנתגאה ונקרא התנין הגדול נעשה לו אות מתנין וכו'. ובעל הטורים כ' שרמז לפרעה שיחזור להיות עפר רימה ותולעה. ובס' מי מנוחות למהר"ר רפאל בירדוגו כתב שרמז בזה שכבר נשלם הביקור של זוהמת הנחש. וחתני כבני מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה כתב לבאר שהנחש ארסו עולה מעט מעט ואינו מרגיש בו עד שהורגו, וכמו כן פרעה העבידם מתחילה בפה רך עד שלבסוף העבידם בפרך. ע"ש. ועי' בכלי יקר.
ואפשר לבאר עוד ע"פ מה דאיתא בערכין (טו ע"ב) שלעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך (הרי אתה אוכל חול ומה יצא לך מהריגתו) אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון (הרי גם המספר לשה"ר לא נהנה). וה"ה גבי פרעה שהעבידם לריק, כי כל מה שבנו היה נופל כדאיתא בסוטה (יא ע"א).
ובזה אפשר ליישב מה שהקשה בפורטל דף היומי: נשאלת השאלה, והרי המציאות שונה, כולם יודעים שיש כן הנאה לספר לשה"ר, ומהי תשובת הנחש. ע"ש. וי"ל שכשם שבנו ישראל את פיתום ורעמסס וראו לפניהם את מה שבנו, אולם לאחר מכן היה נופל, כמו כן הנאת המספר לשון הרע היא לאותו רגע שמספר בלבד ולא יותר.
