במדבר (א יח), ויתילדו על משפחותם וגו'.

וכתב בספר לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (במדבר סוף עמוד קפא): במדרש (ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד), בשעה שקבלו ישראל התורה, נתקנאו אומות העולם, אמרו מה ראו אלו להתקרב מכל האומות, סתם הקב"ה פיהם, ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שהביאו בני, דכתיב ויתילדו על משפחותם וכו', וקשה דלמה נתקנאו, דהא אמרו ז"ל (ע"ז ב ע"ב) ה' מסיני בא וכו' (ברכה לג ב), מלמד שהלך הקב"ה לבני עשו, פירוש לשר של עשו [כן הוא בזוהר הקדוש], לקבל התורה, אמרו לו תורה מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו אין אנו מקבלים אותה, דקבלה בידינו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), ובני ישמעאל אמרו לו גם כן כך, אמר להם לא תנאף, אמרו לו קבלה בידינו ידו בכל ויד כל בו וכו' (בראשית טז יב), אלמא דלא רצו הם לקבל התורה. ע"ש מה שתירץ. וכן הקשה בס' זרע ברך מהדורה בתרא (ר"פ במדבר). ע"ש. ועי' בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף קלח רע"ב).

י"ל שהקנאה אינה טענה על הקב"ה, אלא שאפילו אם הם מודים שהם אשמים שלא רצו לקבל התורה, עדיין הם מקנאים בתוצאה. כמו שמצינו אצל בני אדם שהעצל מקנא בהצלחת הזריז, אף שהוא גרם בעצלותו שלא הצליח כמותו.

ועוד כתב להקשות בספר לקח טוב (שם): מה היא התשובה שאמר להם הביאו ספר יוחסין וכו'. ע"ש. וכן הקשה בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (ר"פ במדבר). ע"ש.

וי"ל שהכוונה היא שבזכות האבות קיבלו התורה, כדאיתא בשמות רבה (פכ"ח סימן ב) וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, בזכות ההר, ואין ההר אלא אבות שנאמר (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה', ומשה עלה אל האלהים עלה בענן וירד בענן וזכות אבות עולה ויורדת עמו. ע"כ. ועי'  בס' אהבת ישראל למהר"י אבוחצירא (דרוש א למתן תורה סוף עמוד נב). ואפשר לבאר עפמ"ש בס' רוח חיים על אבות (פ"ה מ"ג): עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, כאן אמר אברהם אבינו, ולעיל אמר מנח ועד אברהם. ולא אמר אבינו. ירצה בזה, על פי מה שכתוב (משלי כ ז): מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו. כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה האבות, שמעשה אבות יעשו בנים וכו'. ע"ש. שכן קשה לקיים התורה, וכמו שאמרו האומות להקב"ה, ועם ישראל מסוגלים לזה בזכות האבות שעמדו בנסיונותיהם.

ואפשר לומר שזו כוונת הש"ס (שבת פח ע"א) שכפה עליהם את ההר כגיגית, דהיינו האבות, שמא ירצו לחזור בהם מחמת האש הגדולה (כמ"ש בתוס' שם ד"ה כפה), אמר להם הקב"ה שאין הדבר קשה עליהם, ואל להם לחזור, שכן זכות אבותם מסייעתם.

ועוד כתב להעיר בספר לקח טוב (שם) שלא הלך הקב"ה כי אם לשתי אומות שהם עשו וישמעאל ולא לאחרים. ע"ש. וכן בהעיר בס' זרע ברך (שם). ולהנ"ל מובן שאומות אלו דוקא רצו לקבל את התורה, כי הם חשבו שיש להם מקצת זכות אבות כי הם בני אברהם ויצחק. משא"כ שאר אומות שאינם מצאצאיהם, ולכן לא היה להם הו"א כלל שתינתן התורה להם, כי אין להן זכות אבות.

וראיתי בס' שבות יהודה (שם) שהקשה ע"ד הרב זרע ברך הנ"ל, שבש"ס (ע"ז ב ע"ב) איתא שהקב"ה החזיר את התורה על כל האומות, ולא לעשו ולישמעאל בלבד. 

וי"ל שהן אמת שכן הוא בש"ס ובספרי (פרשת וזאת הברכה אות שמג) ובפרקי דרבי אליעזר (פרק מא). אולם בפסיקתא רבתי (פיסקא כא) איתא שהלך לעשו ולישמעאל ולעמון ולמואב, וי"ל שגם לעמון ולמואב יש זכות אברהם, שלוט הלך עמו והסתופף בצלו.