תולדות (כז לה), בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.
לכאורה משמע מזה שיצחק הסכים שהברכה נלקחה במרמה, וא"כ מקח טעות הוא, ואין הברכה שייכת ליעקב. ובזה מיושב מה שלכאורה קשה אמאי אמר יצחק לעשו 'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך', והרי יש בזה משום לשון הרע. וביאר באילת השחר שהיה בזה משום צורך, ולבני נח שרי במקום צורך. ע"ש. ואולי כוונתו שהצורך היה שעשו לא יפציר בו לברכו, ולכן היה צריך לבאר שאחיו לקח כבר הברכות. אלא שעדיין קשה מה צורך היה לו לומר שבא 'במרמה', ובזה מלבה את שנאת עשו ליעקב. וכן קשה על מש"כ ליישב בזה בס' דרך שיחה שאין בזה משום רכילות כי הוה מילתא דעבידא לאיגלויי. ולכאורה עדיין קשה מדוע נצרך לומר 'במרמה'. וי"ל שרצה לנחמו שמכיון שהדבר היה במרמה הרי זה מקח טעות, והברכות עדיין שייכות לעשו.
איברא דקשה מדוע לאחר מכן אמר גם ברוך יהיה, והרי הברכה בטילה כיון שהיתה במרמה.
ובחתם סופר עה"ת תירץ שאינו מקח טעות כי אין אונאה לקרקעות, והוא דלא כדברי מור"ם בהגה (ח"מ סימן רכז סעיף כט) שי"א שביותר מפלגא הוי אונאה גם בקרקעות. ובש"ך (שם אות יז) פסק שאין אונאה לקרקעות כלל, ובשם מהרשד"ם כתב דהוי ספיקא דדינא. ע"ש. ודברי מהרשד"ם יבואר שמכיון שלקח כבר יעקב את הברכה ותפסה, אין מוציאין מידו, כי הוי ספיקא דדינא.
ועוד יש לבאר שיצחק חשב שעשו היה צדיק, או שעכ"פ קיים בשלימות מצוה אחת, והיא כיבוד אב ואם, ולכן רצה לברכו, והתכוין לבטל את הברכה שנתן ליעקב ולהעבירה לעשו. אולם כשראה שאין הדבר כן, ואין עשו מקיים המצווה כראוי, הבין שמאת ה' היתה זאת שיעקב הראוי לברכה, הוא יבורך.
ויבוארו הדברים בהקדם דברי מהר"מ אלמשעאלי בס' לבוש מרדכי שביאר דברי עשו שאמר ויעקבני 'זה' פעמיים, שכן 'זה' בדרך כלל מורה באצבע, והכא לא שייך לומר כן, שכן יעקב כבר יצא אז. והסביר שהכוונה היא לעקב. ע"ש. ובאתר הלכה יומית כ' בשם מהר"ע יוסף ז"ל (מח"ס חזון עובדיה ועוד) שהכוונה היא לקדירה שעמדה לפני יצחק, שבה בישל את נזיד העדשים, ובאותה קדירה בישלה רבקה את המטעמים. וראה עוד בחתם סופר על התורה מה שביאר בזה.
ועוד אפשר לבאר ע"פ מש"כ בס' פרדס רימונים מכתב יד (הנדפס בס' תורת מראכש) שעשו אמר 'הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים' שכן בשמו רמוזים ב' הדברים, יעקב ר"ת י'עקב ק'נה ב'כורת ע'שו וכן ר"ת י'עקב ק'יבל ב'רכות ע'שו. עכ"ל. וא"כ עשו טען על אביו שקרא את שמו יעקב [ראה ברש"י לעיל (כה כו) שי"א שיצחק קרא לו בשם זה], שכן בגלל זה 'ויעקבני זה פעמיים', ו'זה' היינו פיו של יצחק שקרא בשם יעקב, והוא זה שגרם לעשו להפסיד את הבכורה והברכות.
וכשראה יצחק שעשו נוהג בחוסר כבוד ומאשימו במה שרימהו יעקב, הבין שאין הוא ראוי לברכה, ולכן אמר מיד לאחר מכן שיעקב גם ברוך יהיה.
וכן מצינו בהפטרת השבוע (מלאכי ב ב) 'ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמר ה' צבאות ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם וגם ארותיה'. הרי שמי שאינו מכבד את הקב"ה, מפסיד את ברכותיו. והשוו ז"ל את כיבוד אב ואם לכבוד המקום באומרם (קדושין ל ע"ב) בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ולכן עשו כשלא כיבד את אביו, הפסיד את הברכות.
[הובא בחלקו בפורום לתורה ובפורום אוצר החכמה. ע"ש]
