וישב (לז כא), וישמע ראובן ויצילהו מידם.

כתב הרב אור החיים ז"ל: פירוש, לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם, פירוש מיד הבחירי, ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו', כי הבחירה תבטל הדבר, ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר. ע"כ. וכ"כ עוד להלן (מקץ מב כב). וע"ע במה שכתב לעיל (ויצא לא כג) ובמש"כ על דבריו אאמו"ר נר"ו בס' 'על אור החיים הקדוש' (ויצא לא כג). וכבר כתב כן מהר"מ אלשיך ז"ל בס' תורת משה (על פסוק זה, ד"ה וישמע ראובן וד"ה הנה כונת). וכ"כ בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (פר' וישב ריש עמ' קטז, ופר' ויגש עמ' קמו סד"ה אי, ופר' שמות עמ' קסו ד"ה ולפי בשם מהר"ם אלשיך ז"ל שם). וכ"כ בס' טיול בפרדס על אגרת הטיול (סימן צ) בשם מהר"ש אלגאזי ז"ל. ע"ש. וכ"כ בס' יוסף חן (בפר' מקץ ובדרוש להספד שלפני החידושים לפורים). ועי' בס' כל משאלותיך (עמוד קפא).

והקשה מו"ר מהרא"ז אייזנברג ז"ל בספרו עוללות אפרים (פר' וישב) וז"ל: והנה מבואר בגמ' כתובות (ל ע"ב) שאף פורענות בידי אדם גזירה מן השמים היא ("אריא וגנבי - בידי שמים"), וא"כ קשה מה כוונת האוה"ח, הלא אף אם היו האחים הורגים את יוסף בידים לא היה הדבר מתאפשר אלא אם נגזר כן מן השמים, ומה העדיפות בהשלכתו לבור. ויש ליישב עפ"ד התוס' (שם ל ע"א ד"ה הכל) שביארו שיש מצבים של מקום סכנה, ובהם זקוק האדם לזכות יתירה להינצל, ולכן אמרו חז"ל (שבת לב ע"א) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה. ולפי"ז י"ל שמיתה בידי אדם, למרות שבגזירת שמים היא, גידרה הוא כמקום סכנה, כי הלא תלוי הוא בידי אדם והרי זה סכנה, ואז רק בזכות יתירה יכול הוא להינצל, ולכן אם היה יוסף נהרג ע"י האחים לא היה בכך סימן שנתחייב מיתה, כי יתכן שאף שלא נתחייב מיתה נהרג משום שהיה במקום סכנה, ביד אחיו, ולא היתה בידו זכות יתירה להינצל, משא"כ בהשלכתו לבור, שאז נתון היה כולו ביד ה', אם היה ניזוק ע"י חיות רעות היה מתברר שאכן חייב מיתה הוא לשמים. וא"ש דברי האוה"ח. ע"ש.

ולענ"ד אין תירוצו מובן, שהרי בור מלא נחשים ועקרבים הינו מקום סכנה באותה מידה כמו להיות ביד אחיו. ואם נאמר שבידי אדם נחשב טפי מקום סכנה כיון שביכולתו להזיק ללא גזירת הבורא, א"כ עדיין יקשו דברי הש"ס בכתובות הנ"ל. וצ"ע.

ועתה ראיתי בס' אוצר הידיעות (ח"ב עמ' פד) שכ' שמקור הדברים בזוה"ק (וישב דף קפה ע"א). ושו"ר להנצי"ב בהעמק דבר (לעיל פסוק יג בהרחב דבר אות ב) שהביא כבר כן מדברי הזוהר, אלא שכתב דהיינו דוקא בצדיק שאינו גמור. ע"ש. וע"ע בס' אוצר הידיעות ח"ה (עמ' מב). וז"ל הזוה"ק שם: רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב למען הציל אותו. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה, ורעותא דלהון לקטלא ליה, אמר ראובן טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו, יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי, בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא, ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא, ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות, ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. ע"ש. וא"כ מחלוקת יש בדבר בין הש"ס והזוה"ק, והאוה"ח וסיעתיה אזלי בשיטת הזוה"ק. ואולי גם הש"ס יודה דשונאים שאני מגנבים.

ויש להעיר דלהסוברים דיוסף ידע מראש שאחיו רוצים להורגו, א"כ סיכן עצמו לדעת (עי' בלקוטי שיחות חל"ה עמ' קסט, והו"ד בקצרה בס' פניני תורה ר"פ וישב. וע"ע בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב פר' וישב סוף עמ' קיג), ובמאבד עצמו לדעת לא נאמר הכלל דהכל בידי שמים, וכמ"ש התוס' (כתובות ל ע"א ד"ה הכל). ודלא כמ"ש בקו' המאור (חנוכה תשע"ג דף קיח ע"א) בשם ספר משנת יוסף על אגדות הש"ס (עמ' רלז). ואף להמתירים ליהרג ולא לעבור בכה"ג שקיים מצות כבוד אב ואם (עי' בלקוטי שיחות ובפניני תורה הנ"ל ובס' משא יד ח"א עמ' ד ועמ' שסב ובשו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סימן ו אות א בהערה), מ"מ לענין הכל בידי שמים י"ל דבכה"ג אין מצב זה שבו הינו מאבד עצמו ברשות התורה כלול בכלל זה [ומש"כ לדון בלקוטי שיחות ובפניני תורה הנ"ל אי יש ליוסף דין ב"נ, ע"ע בסברת יוסף בזה במש"כ הרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ עמ' לו ועמ' נד). ובדברי הרב אור החיים ז"ל בזה, עי' במ"ש לעיל (לז ב)]. ושוב בינותי בדברי הזוה"ק הנ"ל שיפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ואל יתמסר בידא דשנאוי. והוא דלא כדברי התוס'.
ויש להעיר עוד להסוברים דהשבטים דין ב"נ להם, דהנה דעת הרב כתב סופר (ר"פ חוקת) דלנכרים אין בחירה חפשית, ועי' בס' אמונה ומדע למהרמ"מ שניאורסון ז"ל (עמוד כב סוף אות ג [וכן הוא באגרות קודש שלו ח"ג סימן תלט] ועמוד לד ד"ה כן ועמ' קכט ד"ה ולא). אולם עי' באור החיים (מקץ מב כב, מד יז) שכתב בנ"ד שגם לנכרים יש בחירה. ועי' באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב סי' 3654) שדייק כן ממה שלא חילק הרמב"ם (פ"ו מהל' תשובה ה"ג) בזה. ע"ש. וראיתי במכ"ע יתד נאמן שכ' בשם מהרא"מ שך ז"ל (מח"ס אבי עזרי ועוד) שאפי' להיטלר ימ"ש היתה בחירה חופשית, ואם רואים עד היכן יכול האדם להגיע כשבוחר רח"ל בדרך הרע והשחיתות, יש למוד מזה כמה אפשר להתעלות ולהגיע רחוק כשבוחרים בטוב, כי הבחירה היא הדדית, ואם בכח האדם לבחור ברע המוחלט, יש בידו לבחור בטוב המוחלט, וזהו תורת האדם. עכ"ל.

ועתה ראיתי להרב פלא יועץ (ערך נקימה ונטירה) שכתב להדיא דלא כמהר"ם אלשיך וסיעתיה, אלא שהכל בידי שמים ואפי' מעשי בעלי בחירה, שאין ביכולתם להרע לאדם כי אם ברצון ה'. ע"ש. וכ"כ בס' כל הכתוב לחיים (עמ' רלו) בשם הגר"א מוילנא ז"ל. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן (שופטים כ ה עה"פ פן ימות במלחמה) בשם לקוטים אבן שלמה על משלי. וכן מוכח ממ"ש מהר"א ראטה ז"ל בס' שומר אמונים (בתפילה שבסוף מאמר מבקש אמונה), שכתב וז"ל: ואין שום נברא בעולם שיכול להיטיב עמנו בשום הטבה בעולם ולא להרע ולא להזיק אותנו חלילה בשום היזק שבעולם מבלעדי כחו ורצונו יתברך. ע"כ. והו"ד בס' סגולות הבעש"ט ותלמידיו (בקו' תפילות הצדיקים שבסוה"ס סימן סז עמ' נז ד"ה ואני). וע"ע במה שהאריכו בזה בדרושי מהרש"ש סירירו ובס' נחלת שמעון על נ"ך (ש"ב ח"ב סימן ל) ובס' WILL FREEDOM & DESTINY (עמוד 79 והלאה). וע"ע בזה להרמ"ז ז"ל בס' דרך השלמות (פ"ג פ"ל) ולמהרי"ח סופר נר"ו בס' כרם יעקב (דף ריט רע"א).

והנה דברינו הנ"ל נדפסו ברובם בקובץ הערות וביאורים (פר' צו תשע"א עמ' מא והלאה), והעירו העורכים לעיין בזה בלקוטי שיחות ח"ל (עמ' רצז), ונדפס גם באגרות קודש שלו (ח"ט סוף עמ' ריד). וכן ציינו לעיין במש"כ בזה בארוכה בקו' הערות וביאורים (פר' אמור תשנ"ב בתחילתו). ע"ש.

ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה הביא דברי הרמב"ן בזה בזה"ל: דהנחשים ועקרבים היו בחורי הבור, או שהיה עמוק ולא ידעו בהם, שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף, היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח השם, אשר הוא חפץ בו ומצילו, וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלקים שלח מלאכא וסגר פום אריותא ולא חבלוני, כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי, אבל הם לא ידעו בדבר. והקשה ע"ז אאמו"ר נר"ו וז"ל: וצ"ע מה יענה האור החיים הקדוש על הקושיא הזאת של הרמב"ן אם ידעו שיש שם נחשים ועקרבים ובכל זאת הוא ניצל, איך יתכן למכור צדיק כזה. ע"כ.

    ואפשר ליישב שמכיון שסברו השבטים שע"פ דין תורה יש לעונשו, לא נשאו פנים בדבר, ואף שידעו מצדקת יוסף ומעשיו הטובים, מ"מ מכרוהו. ואין להקשות שאיך רצו למוכרו ולא חששו שזכויותיו יגנו עליו כשם שהגינו עליו מהנחשים והעקרבים, וא"כ ודאי הקב"ה יצילהו גם מכל צער אחר, די"ל שחשבו הם שזכויותיו מגינות עליו להצילו מחיות רעות, ולא מידי אשם בעל בחירה ורצון. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. 
      [נדפס מקצתו בס' אוצר הפרשה (כאן) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קכב דף טז רע"ב וגליון קכג דף טו ע"ב. ע"ש). נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפח), ובס' קדש הלולים עה"ת (מהדורת תשע"א עמ' רעז)].