שלח (יג יח), וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה וגו'.

כתב הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (ריש פר' שלח) בזה"ל: וראיתם את הארץ מה היא וגו', והכוונה שהקב"ה שולח מלאכי השרת לעולם הזה ואומר להם תראו את ארץ התחתונה מה ענינה, 'ואת העם היושב עליה', דהיינו הצבור שבהם, תלמידי חכמים העוסקים בתורה ובהם המון העם המחזקים ידיהם. וזהו שאמר 'החזק הוא הרפה', כנגד תלמידי חכמים אם חזקים בתורה או נרפים בה. וכנגד ההמון, 'המעט הוא אם רב', אם נותנים פרס לעמילי תורה הרבה או מעט דוקא. ובאה התשובה מאת מלאכי השרת להקב"ה ששלחם, ואמרו 'באנו אל הארץ אשר שלחתנו' וכו', ר"ל באנו אל הארץ התחתונה ומצינו שהחכמים עוסקים בתורה וגם המון העם מחזיקים בידם. וזה אומרם 'זבת חלב', ר"ת זריזים בעלי תורה חצות לילה ביום, דהיינו מקיים מקרא שכתוב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה, דהיינו קמים בחצות הלילה לקרות התורה. וזהו שאמר חצות לילה כיום, זהו כנגד חלוקת הת"ח. וכנגד ההמון אמרו 'ודבש', ר"ת ונותנים דמיהם בלב שלם וכו'. ע"ש.

ועפ"ז יש לבאר גם קרא דקדים ליה 'לתור את ארץ כנען', שביקש הקב"ה מהמלאכים שיבדקו דוקא אצל הנכנעים [וכן ראיתי להחת"ס בס' תורת משה (פר' ויחי עמ' רכו ד"ה והעלה), והו"ד בס' אוצרות חתם סופר (ר"פ מקץ), שביאר ארץ כנען מלשון הכנעה וענוה. וכ"כ בס' נתיבות שלום למהרש"נ ברזובסקי ז"ל (פר' במדבר מאמר 'במספר שמות' ד"ה ובזה) בשם הרב חיד"א ז"ל בנצוצי אורות. ע"ש. וכ"כ מהר"י נחמיאש ז"ל בס' יוסף חן (פר' שלח). וע"ע במש"כ בס"ד בחי' פר' וישלח (לג יח). גם ארץ הוא לשון ענוה, עי' בקובץ המעין (תשרי תשע"א עמ' קיג) שהביא כן בשם תלמיד מהרא"י בס' לקט יושר (ריש הל' סוכה)], שכן אצלם אפשר שימצאום שלמים בעבודת השי"ת, משא"כ אצל בעלי הגאוה, שאין מה לחפש ולמשמש במעשיהם, וכמ"ש מהרח"ו בשערי קדושה (ח"א ש"ב) שא' מד' המדות המגונות שהן הגורמות ביטול כל התורה כולה היא הגאוה. והו"ד בברכי יוסף (או"ח סימן תרג אות ב) ובענף עץ אבות על פרקי אבות (פ"א מי"ג) [ובזה יבואר גם הסמיכות לפסוק הקודם 'ויקרא משה ליהושע בן נון יהושע', וביאר בתרגום יב"ע "כד חמא משה ענוותנותיה דהושע"].

גם יש לבאר עפ"ז המשך הכתוב "עלו זה בנגב ועליתם את ההר", ופרש"י ז"ל שכן דרך התגרים שמראים את הפסולת תחילה ואח"כ מראים את השבח. וכן בנ"ד, שמכיון שאין למלאכים בחירה חפשית, א"כ לא יצדק לפניהם כל חי, שכן אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, והם אינם מבינים את נסיונות היצר הצר הצורר אשר בעוכרינו [וכמו שאירע בענין שמחזאי ועזאל, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כב). ועי' בס' ענף עץ אבות על פרקי אבות (דף צ ע"א)], לכן שולחם הקב"ה ברישא אצל הפסולת שהם הרשעים כדי שיבינו עד היכן הבחירה החפשית יכולה להוביל את האדם, ואז ידעו להעריך את מאמץ הצדיקים להגיע למעלתם. ויש לציין מש"כ בעל הטורים ש'את ההר' בגימ' תורה. וכמ"ש הרמ"ז ז"ל דהכא מיירי בעסק התורה. וכן ענין הענוה שהזכרנו לעיל קשור לענין התורה, כדאיתא בתענית (ז ע"א) שדברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו. ועי' בענף עץ אבות על פרקי אבות (דף תא ע"ב והלאה) שהביא עוד מדברי רז"ל בזה. [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תח)].