נח (ז א), ויאמר ה' לנח, בא
אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
ופרש"י: ראיתי צדיק, ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים
מקצת שבחו של אדם בפניו, וכולו שלא בפניו. ע"כ.
כתב הרמ"ז ז"ל בס' אהל יעקב (דף מג סע"ב):
והטעם כתבו המפרשים כדי שלא תזוח דעתו. וק"ק כיון דזה ידוע שאין אומרים אלא
קצת שבחו, א"כ עדיין ידע הנאמר עליו שלא אמר לו אלא מקצת שבחו לבד ועדיין
תזוח דעתו. ופשוט דמ"מ יותר טוב לומר מקצת לבד, שאם יאמר לו כולו חיישינן
ג"כ שמא יסבור עדיין שהיא מקצת לבד וכל שכן שתזוח. ע"כ.
ולכאורה קשה, שכן אם הכלל היה שאומרים כל שבחו בפניו, א"כ
מדוע יבוא לחשוב שאמרו לו מקצת שבחו בלבד.
ולכן נראה לבאר שזחה דעתו של אדם יותר אם אומר לו בפירוש את כל
שבחו, מאשר כשאומר לו מקצתו ויודע שחושב עליו עוד שבחים, והאמירה משפיעה עליו יותר
שתזוח דעתו.
והנה בעיקר דברי הרמ"ז ז"ל בשם המפרשים שהטעם
שאומרים מקצת שבחו בלבד היינו משום שלא תזוח דעתו עליו. וכ"כ אאמו"ר
נר"ו בס' אוצר הפרשה. ע"ש. לכאורה קשה ממה שהביא הרב חיד"א
ז"ל בס' פתח עינים (ב"ב טו ע"ב בהגהה) מדברי הספרי (פר' בהעלותך
עה"פ ויקרא אהרן ומרים וגו') וב"ר (פרשה לב) שאומרים מקצת שבחו של מי
שאמר והיה העולם בפניו. והתם לא שייך טעמא שלא תזוח דעתו עליו. אמנם עי'
למהר"ד פארדו ז"ל בס' ספרי דבי רב (על הספרי שם) שכתב שלא מצא אופן לבאר
דברי חז"ל שאומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו, אלא ע"פ הסוד.
ע"ש.
ושו"ר בס' באר בשדה שכ' לבאר הטעם דאמרינן
מקצת שבחו של אדם בפניו, משום שנראה כמחניף. ושם גם הביא דברי רבו בס' ספרי דבי רב
הנ"ל והאריך בדבריו. ע"ש.
No hay comentarios:
Publicar un comentario