קדושים (יט טו), לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך.

ופירש רש"י, בצדק תשפוט עמיתך, כמשמעו. ד"א הוי דן את חבירך לכף זכות. והוא מדברי הש"ס (שבועות ל ע"א) דילפי מהכא שיש לדון לכף זכות.

והקשה בקונטרס באר הפרשה (אחרי מות - קדושים תשפ"ג עמוד כו אות כד) בשם מהר"ר יעקב מפשעווארסק, שלכאורה צ"ב מהו הלשון 'בצדק תשפוט עמיתך', טפי היה לו לומר לכף זכות תשפוט עמיתך, מהו 'בצדק'. ע"ש.

וי"ל בהקדם מש"כ בקונטרס באר הפרשה (שם עמוד כז ד"ה יתירה) בשם הרב אוצר החיים (פרשת משפטים) בשם רבינו הבעש"ט לבאר דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ה) אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, אל תדון את חברך לפרש מעשיו כי רעים המה, כי הסיבה שהינך רואה את הרע אינו אלא עד שתגיע למקומו, והינך לקוי באותו חסרון. ע"ש [והובא גם בבעל שם טוב על התורה (קדושים אות ב ואילך). ע"ש]. וכיו"ב איתא בש"ס (קדושין ע ע"ב) שאמר שמואל כל הפוסל במומו פוסל. וע"ע בפורום לתורה ובויקיפדיה.

ולכן פסוק זה שתחילתו מדבר על משפט צדק, מסיים שבצדק תשפוט עמיתך, שאם האדם שופט בצדק, הוא יכול גם לדון את חבירו השופט שבצדק הוא שופט. והאדם שהוא שלם באותו ענין הוא זה שיכול לדון באותו ענין את חבירו לכף זכות כנ"ל.

מיכה (ו ד), כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.

וכ' מהר"ל מפראג בספר נצח ישראל (פרק נד) כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים. ע"ש.

וכן הוא בגימטריא, 'משה אהרן מרים' כמנין 'יציאת מצרים'.