שמיני (י ב), ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'.
וכתב מהר"ר יאשיה פארדו בדרשותיו שנדפסו בספר חכמי ריסיפי ואמשטרדם (כרך ג סימן ג דרוש י, עמוד קה ואילך), שנאמרו ביאורים שונים על מה נענשו בני אהרן, אם הוא כי הקריבו אש זרה לפני ה', או שהורו הלכה לפני משה רבן, או שנכנסו שתויי יין במקדש, או שלא נשאו נשים בגאותם, או בעוון העגל שעשה אהרן אביהם. ודחה ביאורים אלו, וכתב שיש בזה ד' ביאורים: שאותו היום היה יום חנוכת אביהם והקטירו ללא רשות, או שההקטרה היא ביחיד והקטירו שנים, או שנכנסו לפני ולפנים וכהן גדול ביום הכיפורים בלבד יש לו להיכנס שם, או שהביאו אש מחוץ למקדש במקום להביא ממזבח העולה. ושוב כתב שבשמות רבה נמצא ביאור אחר, שנענשו על שהציצו יותר מדי מתוך לב גס. עש"ב.
ולכאורה הסכים עם הטעם האחרון אך לא מנה אותו כטעם נוסף. וטעמא בעי.
וי"ל שהטעם האחרון הוא ביאור יסוד טעותם שהיא הגאוה, שעל כן טעו בארבעת הדברים, כי לא שאלו את משה אם סברתם צודקת. וכן שהחשיבו את עצמם כאביהם להקטיר ביום חנוכתו, או שהחשיבו עצמם ככהן גדול ביום הכיפורים, או שמרוב גדולתם מותר להם להקטיר שניהם יחד [וכן אפשר לבאר גם את הטעמים הראשונים שהזכיר מהר"י פארדו: שהורו הלכה בפני משה רבן כי החשיבו עצמם לשוים אליו, ונכנסו שתויי יין שחשבו שמרוב חכמתם וגדולתם ישלטו על עצמם והיין לא ישפיע עליהם לרעה ואין דינם כשתויי יין דעלמא, ולא נשאו נשים כי חשבו שלא היה דומה ושוה בכל בנות ישראל למעלתם (כלשון מהר"י פארדו שם)]. וראה עוד בפורום אוצר החכמה.
ותו כשהם מחשיבים את עצמם יותר, הקב"ה תובע מהם יותר (וכמו שכתב מהר"י פארדו שם), ומעניש אותם יותר, כי אם הם מחשיבים את עצמם למקודשים ולקרובי הקב"ה, היה עליהם להיזהר שלא להיכשל יותר משאר כל אדם.
