אמור (כג מ). ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'.

ואיתא במדרש תנחומא (סימן ב) שהכוונה היא 'ראשון לחשבון עוונות', וכבר האריכו האחרונים בביאור עניין זה, הלא בספרתם.

ואפשר לבאר בהקדם דברי השל"ה (מסכת סוכה תורה אור אות ע) שעשרת ימי תשובה הם מיום הכיפורים עד הושענא רבה. והו"ד בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו עמוד יא). ואפשר לבאר שמראש השנה עד יום הכיפורים יש לחזור בתשובה על העבירות עצמן, ואילו לאחר יום הכיפורים יש לעסוק בחשבון הנפש לראות מה הביא את האדם לחטוא, ומה חסרון יש בהשקפתו ובמידותיו שהביאו לידי עבירות אלו, וכשמתקן את השורש שפורה ראש ולענה, יוכל להמנע בקלות מלחטוא שוב.

והנה חשבון הנפש הזה הוא קשה יותר מאשר כשהאדם בודק על מה עבר, שכן עליו לזהות את המניעים שמאחורי כל עבירה שלו. ומצינו במנחות (מט ע"ב) שביקור התמיד הוא ארבעה ימים קודם שחיטה... וכמו כן בבדיקה זו, הוא מתחיל לזהות את חסרונותיו ארבעה ימים לאחר שהתחיל לעסוק בזה.

והנה חג הסוכות עוזר לו לזהות כמה מהמניעים האפשריים למעשיו הרעים, ולכן דוקא ביום הראשון של החג הוא יכול להתחיל לראות את התוצאות של חשבון הנפש, שכן חג הסוכות מלמדנו כדלהלן:

א. הזהירות מהשפעת הסביבה השלילית, שכן למרות שארבעת המינים מייצגים את הרבדים השונים של שומרי התורה והמצוות כמו שביאר המדרש (ויקרא רבה פרשה ל סימן יב), ועליהם להיות מחוברים (כמ"ש בב"י סימן תרנא סע"ב בשם הריקנאטי (בפרשתן ד"ה ולקחתי), למרות כן האתרוג שהוא הצדיק הגמור אינו מתחבר בכל עת עם שאר רבדי האוכלוסיה אלא רק בשעת קיום המצווה כמ"ש בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו ריש עמוד לז) בשם שיחות חפץ חיים (עמוד קלג).

ולכן גם דפנות הסוכה שמסמלות את העולם הזה (כמ"ש מהר"מ אלשיך, והו"ד בקונטרס באר הפרשה סוכות תשפ"ו בתחילתו הערה א), יש להם להיות סתומות ברובן, כדי שלא יוכלו להשפיע עליו לרעה הרשעים שסביבו, אבל במיעוטן הם פתוחות כי עליו להשפיע על אחרים.

ב. חג הסוכות הוא זמן שמחתנו (כמו שקבעו חז"ל בנוסח התפילה), וללא שמחה אי אפשר לקיים את המצוות כראוי, וכמאמר הכתוב (תבוא כח מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל וכמו שביאר בספר שערי קדושה למהרח"ו (ח"א ש"ב) שהשמחה היא הבסיס לקיום מצוות התורה ובלעדיה יקשה לו לקיימן.

ג. ביאר הרשב"ם (להלן פסוק מג) שהישיבה בסוכה היא 'למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. וכ"כ  רבינו החזקוני (שם). ובמורה נבוכים (ח"ג פמ"ג) ביאר כן גם טעם מצות ארבעת המינים. ע"ש . ועי' בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו עמוד כא). והאומר 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' הוא מתאמץ להשיג קניני עולם הזה, ולא שת לבו לקניני העולם הבא.

וגם כדי להיות שמח, יש לו לאדם להיות עניו ומסתפק במועד, וכמו שביאר בס' שמן ראש על סוכות (עמוד רלז). ע"ש. והגאוה ואי ההסתפקות במועט הם משרשי העבירות, עי' בשערי קדושה (שם).

ד. הנענועים בארבעת המינים מראים על כוחו העצום של היהודי, שיכול לעצור על ידם בעד רוחות וטללים רעים (כדאיתא בסוכה לז ע"ב), וכן יכול לעצור בעד המקטרגים והמשטינים (כמ"ש הרא"ש סוכה פ"ג סימן כו בשם הירושלמי. וכ"כ מהרש"א בח"א סוכה לח ע"א ד"ה ממטי. ועי' בקונטרס באר הפרשה סוכות תשפ"ו דף לג ע"א). וכל זה ע"י קיום מצווה אחת בלבד. ויש המקטינים עצמם ואומרים שאין בכוח המצוות שמקיימים להשפיע ואין להם חשיבות יתרה, ולכן אינם מקיימים את המצוות כראוי ולא רואים את החיסרון הגדול כשעוברים על מצוות התורה. וראה במה שהאריך בזה בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו בתחילתו) בשם דרשות שבט הלוי (ח"א שערי תשובה שער יז). וע"ע בס' אהלי שם - אוצר החומש (ר"פ האזינו).