שלמא בעלמא

וירא (כא ו), וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כׇּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.          ואיתא בב"ר (פנ"ג סימן ח): ר' ברכיה בר' יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק, ראובן בשמחה, שמעון מה איכפת ליה. כך שרה נפקדה, אחרים מה איכפת להם. אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו. נאמר כאן עשייה ונאמר להלן (אסתר ב) והנחה למדינות עשה, מה עשייה שנא' להלן ניתן דורייה לעולם, אף עשייה שנא' כאן דורייה לעולם וכו'.          וביאר בס' הנותן אמרי שפר – דרשות מהראנ"ח שהכוונה היא דרך משל, שע"י הנס של פקידת שרה נתפקחו עיניהם של בני הדור והבינו שה' אחד. וכ"כ בס' כלי חמדה למהר"ש לאנייאדו (דרוש ג). ועי' במש"כ חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה. ואפשר לבאר על פי זה הטעם שנתרפאו כולם, שהוא כמו שמצינו שכן היה גם במתן תורה וכן יהיה לעתיד לבוא, שכיש תחיה רוחנית בעולם, יש גם תחיה גשמית, כי הם חיינו ואורך ימינו.