ויצא (לא מא), ותחלף את משכורתי עשרת מונים.

ולכאורה קשה, אמאי לא מצינו שהוכיח יעקב את לבן על רוע מעלליו, כי אם עתה כשטען עליו לבן, כי אז הוכיחו יעקב על פניו [ומוכח מכאן שלא הוכיחו לפני כן, שכן לא ענה לבן על טענות יעקב, ואם כבר הוכיחו יעקב מלפנים, א"כ לא היה טוען עליו לבן כלום עכשיו שברח]. ובבראשית רבה (פע"ה סימן יא) איתא שיעקב שלח המלאכים לעשו כדי להחזירו בתשובה. וכ' מהר"א רייך ז"ל בס' משאת בנימין (פר' וישלח סימן מו) שבלי ספק הוכיח יעקב את עשו כל יום ויום על אולתו ועל רוע מעלליו. ע"כ. ומאי שנא עשו מלבן.

וי"ל שידע יעקב שלא ישמע לו לבן [ושו"ר שכ"כ בקו' הערות התמימים ואנ"ש שי"ל במונטריאל (גליון נו עמ' ד)], ואיתא ביבמות (סה ע"ב) שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואפשר לבאר הטעם שלא ישמע לו לבן עפמ"ש הרב בן איש חי ז"ל (דרושים לפר' טהרות בסופו) שהמוכיח צריך שיוכיח וכוונתו לש"ש, דאל"ה אין תוכחתו מועילה. והביא מעשה שאירע בזה. ע"ש. והו"ד בס' אבותינו ספרו לנו על זמירות שבת ובהמ"ז (עמ' תנג). ועי' בס' אביהם של ישראל ח"א (עמ' פט) שכן נהג מהר"מ אליהו ז"ל. וע"ע במש"כ בגליון ספר אוצר הפרשה לאאמו"ר נר"ו (בראשית דף ריד ע"א ד"ה ונראה) ובמש"כ בס"ד בחי' פר' קרח (טז טו) [אולם בשו"ת חתם סופר (הוצאת מכון המאור בשיירי תשובות שבסוה"ס ענינים שונים סימן יא דף פ ע"ב ד"ה אך) כתב שאף אם נוגע בדבר מותר לו להוכיח]. ולכן מכיון שיעקב היתה לו טינה בליבו על לבן על שעשקו, כמו שראינו כאן שטען עליו שהחליף את משכורתו, לכן לא הוכיחו. ואולי אפשר לומר שאף אם יעקב היה מוכיחו ללא פניות כלל, מ"מ לבן היה חושב שיעקב מוכיחו לתועלת עצמו, וגם כהאי גוונא אינה מועילה התוכחה.

והנה כשהגיעו השבטים למצרים האשימם יוסף שהם מרגלים, וכן לקח מהם את שמעון וביקש שיביאו את בנימין, והעליל עליהם שלקחו את הגביע, וכל זה כדי להוכיחם שיחזור בתשובה על מה שמכרוהו, וכמו שביאר בס' אהלי שם - אוצר החומש (מקץ מד טו). ע"ש. ולכאורה נוגע הוא בדבר, ומדוע הוכיחם.

וי"ל דשאני יוסף הדומה למלאך, שלכן כשנפגש עם המלאך, המלאך נקרא איש (כמ"ש רש"י וישב לז טו), משא"כ גבי יעקב שנקראו גם מלאכים (ויצא לב ב, רש"י וישלח לב ד. וראה וישלח לב כה). ואפילו פרעה הבחין במעלתו של יוסף ואמר עליו 'איש אשר רוח אלוקים בו' (מקץ מא לח).

ואולי לכן יוסף עורר את קנאתם של אחיו עד כדי שגער בו אביו, וכי יוסף דבר חכים הוא לא הבין את הבעיה בזה (ועי' בזה בס' אהלי שם - אוצר החומש וישב לז כה ד"ה דבר). ואפשר לבאר שמכיון שאין קנאה במלאכים, לכן לא חלי ולא מרגיש את אשר גרם.

וזה הדבר אשר אמר להם 'ועתה על תעצבו' וגו' (ויגש מה ה), 'אלקים חשבה לטובה' (ויחי נ כ), היפך מטבע בני אדם אשר משיבים רעה תחת טובה, והוא השיב טובה תחת רעה, אין זה כי אם מלאך. ולכן מצינו גם שהתגבר על יצרו באופן מופלא בנסיון אשת פוטיפר. ובזה מיושב מדוע הוכיח את אחיו, כי היה כמלאך שאין בו נגיעות כלל.

ולכן דרשו בבראשית רבה (פפ"ט סימן ג) על יוסף את הכתוב (קהלת ד טו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש, וביאר הרב מליסא בס' תעלומות חכמה (קהלת שם) שפסוק זה איירי בצדיקים. ותדע שכן הוא שהרי צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים. ויתירה מזו קרי להו מהלכים תחת השמש דרך עראי ולא דרים שם, שכן הצדיקים גדולים הם ממלאכי השרת (כדאיתא בסנהדרין צג ע"א) אשר מקומם בשמים ממעל, ובעולם הזה עוברים דרך עראי בלבד. ותו 'מהלכים' נאמר בזכריה (ג ז) לגבי הצדיקים שדומים למלאכים, כמבואר בדברי הראשונים שם.

[נדפס בחלקו בקו' קול התורה שי"ל במיקסיקו (פר' ויצא תשע"א). וברבעון קרית ספר (אדר תשע"א עמ' קיח). ובס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפה). ובקובץ פני חמה (פר' ויצא תשע"ב)].